Nämä sivut on optimoitu kaikenlaisille laitteille. Selaimen omasta valikosta voi vaikuttaa kirjasimen kokoon Lähennä-komennolla, ja tekstirivin pituutta saa muutettua ikkunaa kaventamalla tai leventämällä.

Zohar

Sisällysluettelo

Zohar 1

1:a

1

רבי חזקיה פתח, כתיב, (שיר השירים ב) כשושנה בין החוחים. מאן שושנה, דא כנסת ישראל. (בגין דאית שושנה ואית שושנה), מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחיוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא. אוף אלהים דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה

rabbi ḥizqijja peṯaḥ keṯiv (šir haš-širim 2:2) ke-šosanna ben ha-ḥoḥim maˀn šosanna daˀ keneseṯ jiśraˀel be-ḡin de-ˀiṯ šosanna we-ˀiṯ šosanna ma šosanna de-ˀihi ben ha-ḥoḥim ˀiṯ bah sumaq we-ḥiwwar ˀof keneseṯ jiśraˀel ˀiṯ bah din we-raḥame ma šosanna ˀiṯ bah telesar ˁalin ˀof keneseṯ jiśraˀel ˀiṯ bah telesar meḵilan de-raḥame de-saḥarin lah mik-kol siṭrahaˀ ˀof ˀelohim de-haḵa miš-šaˁta de-ˀiddekar ˀappeq telesar tevin le-saḥaraˀ li-ḵneseṯ jiśraˀel u-le-naṭraˀ lah

Rabbi Ḥizqijja avasi:

Kuin ruusu (/lilja) ohdakkeiden keskellä
Laul.l. 2:2

Kuka [on] ruusu? Se [on] keneseṯ jiśraˀel. Sillä on ruusuja ja on ruusuja. Mikä [on] ruusu, jo[n]ka [paikka] on ohdakkeiden keskellä ja jossa on punaista ja valkoista? Myös keneseṯ jiśraˀelissa on tuomiota ja laupeutta. Mikä [on] ruusu, jossa on kolmetoista terälehteä? Myös keneseṯ jiśraˀelissa on kolmetoista laupeuden mittaa, jotka ympäröivät sitä sen joka puolelta. Sillä hetkellä kun Jumala mainitaan [ensimmäisen kerran], Hän tuottaa kolmetoista sanaa ympäröimään ja vartioimaan keneseṯ jiśraˀelia.

2

ולבתר אדכר זמנא אחרא. אמאי אדכר זמנא אחרא. בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה. ואנון חמש אקרון ישועות. ואנון חמש [חמשין] תרעין. ועל רזא דא כתיב (תהלים קטז) (תרומה קס''ט) כוס ישועות אשא דא כוס של ברכה. כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר. כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען. ושושנה דא איהי (תרומה קלא) כוס של ברכה. מאלהים תנינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין. מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית ההוא דעאל בשושנה (ס''א דא) ואפיק בה זרעא. ודא אקרי עץ עושה (סב ב) פרי אשר זרעו בו. וההוא זרע קיימא באות ברית ממש. וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין ההוא (נ''א דההוא) זרעא, כך אזדרע שמא גליפא מפרשא בארבעין ותרין אתון דעובדא דבראשית.

u-le-vaṯar ˀiddekar zimnaˀ ˀaḥaraˀ ˀammaˀj ˀiddekar zimnaˀ ˀaḥaraˀ be-ḡin le-ˀappaqaˀ ḥameš ˁalin taqqifin de-saḥarin le-šošanna we-ˀinnun ḥameš ˀiqrun ješuˁoṯ we-ˀinnun ḥameš [ḥamšin] tarˁin we-ˁal razaˀ ḏaˀ keṯiv (tehillim 116:13) kos ješuˁoṯ ˀeśśaˀ daˀ kos šel beraḵa kos šel beraḵa ˀiṣṭerin le-mehewe ˁal ḥameš ˀeṣbeˁan we-laˀ jattir ke-ḡawwenaˀ de-šošanna de-jaṯeva ˁal ḥameš ˁalin taqqifin duḡmaˀ ḏe-ḥameš ˀeṣbeˁan we-šošanna ḏaˀ ˀihi kos šel beraḵa me-ˀelohim tinjanaˀ ˁaḏ ˀelohim teliṯaˀa ḥameš tevin mikkaˀn u-le-haleˀa ˀor de-ˀiṯbere we-ˀiṯgeniz we-ˀiṯkelil be-veriṯ ha-huˀ de-ˁaˀl be-šošanna we-ˀappiq bah zarˁaˀ we-ḏaˀ ˀiqre ˁeṣ ˁośe peri ˀašer zarˁo vo we-ha-huˀ zeraˁ qajemaˀ be-ˀoṯ beriṯ mammaš u-ḵema ḏe-ḏijjuqqena ḏi-veriṯ ˀizderaˁ be-ˀarbeˁin u-ṯeren ziwwuḡin ha-huˀ zarˁaˀ kaḵ ˀizderaˁ šemaˀ ḡelifaˀ mefarašaˀ be-ˀarbeˁin u-ṯeren ˀaṯwan de-ˁovaḏaˀ di-verešiṯ

Sen jälkeen [Jumala] mainitaan toisen kerran. Miksi [Jumala] mainitaan toisen kerran? Tuottamaan viisi vahvaa verholehteä, jotka ympäröivät ruusua. Näitä viittä kutsutaan pelastuksiksi. Ne ovat viisi[kymmentä] porttia. Tätä salaisuutta [koskien] on kirjoitettu:

Minä kohotan uhrimaljan ja kiitän Herraa, pelastajaani.
Ps. 116:19

Edellä mainittu on qidduš-malja. Sitä on pideltävä viidellä sormella, eikä [yhtään] useammalla, [sillä] niin ruusukin sijaitsee viiden vahvan, sormen kaltaisen verholehden [keskellä]. Tämä ruusu on qidduš-malja. Toisen ja kolmannen Jumalan maininnan välillä on viisi sanaa. Tästä eteenpäin luotu valo kätkettiin ja kruunattiin sillä liitolla, joka työntyi ruusuun ja luovutti sille siemenen[nsä]. Tästä luetaan [jakeessa]

hedelmäpuita, jotka kantoivat hedelmissään kukin oman lajinsa mukaista siementä.
1. Moos. 1:12

ja tuo siemen on totisesti liiton merkissä. Samoin kuin liiton olomuoto viljeli tuon siemenen 42 avioliiton kautta, niin viljeltiin kaiverrettu lausumaton nimikin luomistyön 42 [kirjain]merkin avulla.

3

בראשית, רבי שמעון פתח (שיר השירים ב׳:י״ב) הנצנים נראו בארץ. הנצנים, דא עובדא דבראשית, נראו בארץ אימתי, ביום השלישי, דכתיב ותוצא הארץ כדין נראו בארץ. עת הזמיר הגיע, דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים, מארת חסר. וקול התור, דא יום חמישי, דכתיב ישרצו המים וגו' למעבד תולדות. נשמע, דא יום ששי דכתיב נעשה אדם. דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, דכתיב

berešiṯ rabbi šimˁon peṯaḥ (šir haš-širim 2:12) han-niṣṣanim nirˀu va-ˀareṣ han-niṣṣanim daˀ ˁovaḏa di-verešiṯ nirˀu va-ˀareṣ ˀemaṯaj baj-jom haš-šeliši di-ḵeṯiv wat-toṣe ha-ˀareṣ ke-ḏen nirˀu va-ˀareṣ ˁeṯ haz-zamir higgiaˁ daˀ jom reviˁi de-hawa beh zemir ˁariṣim meˀoroṯ ḥaser we-qol hat-tor daˀ jom ḥamiši di-ḵeṯiv jišreṣu ham-majim we-ḡomer le-meˁbaḏ tolaḏoṯ nišmaˁ daˀ jom šišši di-ḵeṯiv naˁaśe ˀadam de-hawa ˁaṯiḏ le-miqdam ˁaśijja li-šmiˁa di-ḵeṯiv

Alussa rabbi Šimˁon avasi:

Kukkaset ovat puhjenneet maahan, laulun (/karsimisen) aika on tullut, ja metsäkyyhkysen ääni kuuluu maassamme.
Laul. l. 2:12

Kukkaset ovat luomistyö. Milloin ne ovat puhjenneet maahan? Kolmantena päivänä, niin kuin on kirjoitettu

Maa versoi vihreyttä,
1 Moos. 1:12

Silloin ne puhkeavat maahan. Laulun (/karsimisen) aika on tullut on neljäs päivä, koska siihen [kuuluu] väkivallan käyttäjien karsiminen, puutteellinen meˀoroṯ (valot). Metsäkyyhkysen ääni on viides päivä, niin kuin on kirjoitettu

Viliskööt vedet jne.
1 Moos. 1:20

jälkeläisten siittämiseksi. Kuuluu on kuudes päivä, niin kuin on kirjoitettu

Tehkäämme ihminen
1 Moos. 1:26

jonka on määrä panna tekeminen kuulemisen edelle, niin kuin on kirjoitettu

1:b

1

הכא נעשה אדם, וכתיב התם נעשה ונשמע. בארצנו, דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים.

haḵaˀ naˁśe ˀaḏam u-ḵeṯiv haṯam naˁśe we-nišmaˁ be-ˀarṣenu daˀ jom šabbaṯ de-ˀihu duḡmaṯ ˀereṣ ha-ḥajjim

tässä Tehkäämme ihminen ja tuolla

Me teemme kuuliaisesti kaiken
2 Moos. 24:7

Maassamme on sapatti — elämän maan malli.

2

(שהוא עולם הבא. עולם הנשמות עולם הנחמות). (נ''א דבר אחר) הנצנים אלין אנון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי ואתגניזו תמן. ומתמן נפקו בגניזו ואטמירו גו (נ''א בהו) נביאי קשוט. אתיליד יוסף ואטמירו ביה, עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן, וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן. ואימתי אתחזון, בשעתא דאתגלי קשת בעלמא. דהא בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגלין אנון, ובההיא שעתא עת הזמיר הגיע עדן לקצץ חיבין מעלמא. אמאי אשתזיבו, בגין דהנצנים נראו בארץ, ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא, ועלמא לא אתקים.

(še-huˀ ˁolam hab-ba ˁolam han-nešamoṯ ˁolam han-neḥamoṯ) (nusaḥ ˀaḥer davar ˀaḥer) han-niṣṣanim ˀillen ˀinnun ˀavahan de-ˁaˀlu be-maḥašava we-ˁaˀlu be-ˁalmaˀ de-ˀaṯe we-ˀiṯgenizu tamman u-mit-tamman nafequ bi-ḡenizu we-ˀiṭṭemiru ḡo (nusaḥ ˀaḥer behu) neviˀe qešoṭ ˀiṯjeliḏ josef we-ˀiṭṭemiru beh ˁaˀl josef be-ˀarˁaˀ qaddišaˀ u-neṣev lon tamman u-ḵeḏen nirˀu va-ˀareṣ we-ˀiṯgalu tamman we-ˀemaṯaj ˀiṯḥazun be-šaˁaṯaˀ de-ˀiṯgele qešeṭ be-ˁalmaˀ de-haˀ be-šaˁaṯaˀ de-qešeṭ ˀiṯḥaze keḏen ˀiṯgallejan ˀinnun u-ve-hahiˀ šaˁaṯaˀ ˁeṯ haz-zamir higgiaˁ ˁiddan le-qaṣṣeṣ ḥajjavin me-ˁalmaˀ ˀammaj ˀištezevu beḡin de-han-niṣṣanim nirˀu ba-ˀareṣ we-ˀilmaleˀ ḏe-nirˀu laˀ ˀištaˀarun be-ˁalmaˀ we-ˁalmaˀ laˀ ˀiṯqajjam

(Se on tuleva maailma, sielujen ja lohdutusten maailma). (Toinen versio toinen tulkinta) Nämä kukkaset ovat ne patriarkat, jotka astuivat sisään ajatukseen (maḥašava) sekä tulevaan maailmaan ja katosivat niihin. Sieltä he poistuivat salaa ja kätkeytyivät totuuden profeettoihin. Joosef syntyi, ja he kätkeytyivät häneen. Joosef astui sisään pyhään maahan ja vei heidät sinne. Ja näin ne

ovat puhjenneet maahan
Laul.l. 2:12

ja ilmestyneet sinne. Ja milloin ne tulevat näkyviin? Silloin kun sateenkaari ilmestyy maailmaan. Sillä hetkellä kun sateenkaari näkyy, tällöin ne ilmestyvät. Silloin

laulun (/karsimisen) aika on tullut
Laul.l. 2:12

Aika leikata syntiset maailmasta. Miksi heidät on säästetty? Koska

Kukkaset ovat puhjenneet maahan,
Laul. l. 2:12

Jos ne eivät olisi puhjenneet, eivät [syntiset] olisi jääneet maailmaan eikä maailma[kaan] olisi kestänyt.

3

ומאן מקים עלמא וגרים לאבהן דאתגלין, קל ינוקי דלעאן באוריתא, ובגין אנון רביין דעלמא, עלמא אשתזיב. לקבליהון, (שיר השירים א) תורי זהב נעשה לך, אלין אנון ינוקי רביין עולמין דכתיב, (שמות כ''ה) ועשית שנים כרובים זהב.

u-maˀn meqajjem ˁalmaˀ we-ḡarem la-ˀavahan de-ˀiṯgallejan qal jenoqe de-laˁaˀn be-ˀorajeṯaˀ u-vegin ˀinnun ravjan de-ˁalmaˀ ˁalmaˀ ˀištezev loqovelhon (šir haš-širim 1:11) tore zahav naˁaśe laḵ ˀillen ˀinnun jenoqe ravjan ˁolamin di-ḵeṯiv (šemoṯ 25:18) we-ˁaśiṯa šenajim keruvim zahav

Mikä ylläpitää maailmaa ja saa patriarkat ilmestymään? Tooraa opiskelevien lasten ääni. Sillä nämä maailma[ssa olevat] opetuslapset pelastavat maailman. Heidän vuokseen [on kirjoitettu]:

Kultaiset ketjut me sinulle teemme ja ketjuihin hopeiset helmet.
Laul.l. 1:11

Nuo ovat ne lapset, ikuiset opetuslapset, sillä [onhan] kirjoitettu:

Tao kannen päälle kullasta kaksi kerubia
2. Moos. 25:18

4

בראשית רבי אלעזר פתח (ישעיה מ) שאו (דף ל' א) מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שאו מרום עיניכם לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליאן ליה. ומאן איהו, פתח עינים. ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקימא לשאלה. ברא אלה. ומאן איהו. מ''י. ההוא דאקרי מקצה השמים לעילא. דכלא קימא ברשותיה. ועל דקימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי מ''י, דהא לעילא לית תמן שאלה. והאי קצה השמים אקרי מ''י.

berešiṯ rabbi ˀelˁazar peṯaḥ (ješaˁjahu 40:26) śeˀu marom ˁeneḵem u-reˀu mi-vara ˀelle śeˀu-marom ˁeneḵem leˀan ˀaṯar le-ˀaṯar de-ḵol ˁajnin taljaˀn leh u-maˀn ˀihu peṯaḥ ˁenajim we-ṯamman tindeˁun de-haj seṯim ˁattiqaˀ ḏe-qajemaˀ li-šˀelaˀ bera ˀelle u-maˀn ˀihu mi hahuˀ de-ˀiqqere mi-qṣe haš-šamajim le-ˁellaˀ de-ḵolla qajemaˀ bi-ršuṯeh we-ˁal de-qajemaˀ li-šˀela we-ˀihu be-ˀoraḥ seṯim we-laˀ ˀiṭgaljaˀ ˀiqqere mi de-haˀ le-ˁellaˀ leṯ tamman šeˀela we-haj qeṣe haš-šamajim ˀiqqere mi

Alussa rabbi ˀElˁazar avasi:

Kohottakaa katseenne korkeuteen: kuka (מי mi) on tämän kaiken luonut?
Jes. 40:26

Kohottakaa katseenne Mihin paikkaan? Paikkaan, josta kaikki silmät riippuvat (/johon kaikki silmät on kohdistettu). Ja mikä se on? Silmien sisäänkäynti (Peṯaḥ ˁenajim) (1 Moos. 38:14, Berešiṯ rabba 85:7). Ja siellä tulette tietämään, että tämä suljettu/salattu muinainen, josta voidaan kysyä, loi nämä (אלה ˀelle). Ja kuka se on? מי mi, jota kutsutaan taivaan ääreksi yllä, sillä kaikkeus pysyy pystyssä hänen valtansa avulla. Ja sen tähden, että hänestä voidaan kysyä ja että hän on salatulla tiellä eikä ilmestynyt, häntä kutsutaan [sanalla] מי mi. Siitä ylempänä ei ole mitään, mistä voisi kysyä. Ja [siksi] tämä taivaan ääri on nimeltään מי mi — "kuka".

5

ואית אחרא לתתא ואקרי מ''ה. מה בין האי להאי, אלא קדמאה סתימאה דאקרי מ''י קימא (תרומה קל''ח א', ויקהל רי''א, בהעלותך קמ''ח ב', ולהלן ט' א', י''ו, קס''ז א', שמות קנ''ז) לשאלה, כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן, מ''ה. מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא.

we-ˀiṯ ˀaḥaraˀ le-ṯattaˀ we-ˀiqqere ma ma ben haj le-haj ˀella qaḏmaˀa seṯimaˀa de-ˀiqqere mi qajemaˀ li-šˀela kewan de-šaˀel bar naš u- mefašpeš le-ˀistakkelaˀ u-le-mindaˁ mid-dargaˀ le-ḏargaˀ ˁaḏ sof kol dargin kewan de-maṭe tamman ma ma jaḏaˁta ma ˀistakkaltaˀ ma pišpašta ha kolla saṯim ki-ḏ-qaḏmiṯaˀ

Ja on toinen[kin ääri] alla, ja sitä kutsutaan sanalla מה ma — "mikä". Mitä eroa edellisellä ja jälkimmäisellä on, ellei [se, että] edellinen, jota kutsutaan [sanalla] מי mi, on kätketty ja kysyttävissä. Kun ihminen tutkii ja pohtii tietääkseen ja viisastuakseen taso tasolta kaikkien tasojen ääriin, [niin] silloin kun hän saapuu sinne: «ma — "mikä/mitä"? Mitä olet oppinut? Mitä olet pohtinut? Mitä olet tutkinut?» Kaikki on [yhtä] kätkettyä kuin alussakin.

6

ועל רזא דנא כתיב, (איכה ב) מה אעידך מה אדמה לך. כד אתחריב בי מקדשא נפק קלא ואמר מה אעידך (נ''א ומה [מה] אדמה לך, בההוא מ''ה אעידך) בכל יומא ויומא, [והא] אסהידת בך מיומין קדמאין דכתיב, (דברים ל) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ. ומה אדמה לך בההוא גונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין עבדית לך שלטנו (\שלטון?) על עלמא דכתיב, (איכה ב) הזאת'' העיר'' שיאמרו'' כלילת'' יפי'' וגו' קרינא לך (תהלים קכ''ב) ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה.

we-ˁal razaˀ denaˀ keṯiv (ˀeḵa 2:13) ma-ˀaˁiḏeḵ ma ˀaḏamme laḵ kaḏ ˀiṯhariv be maqdešaˀ nefaq qalaˀ we-ˀamar ma-ˀaˁiḏeḵ be-ḵol jomaˀ we-jomaˀ we-haˀ ˀasheḏeṯ baḵ mij-jomin qaḏmaˀin di-keṯiv (devarim 30:19) haˀiddoṯi baḵem haj-jom ˀeṯ-haś-šamájim we-ˀeṯ ha-ˀáreṣ u-ma ˀaḏamme laḵ be-hahuˀ gawnaˀ mammaš ˁaṭreṯ laḵ be-ˁiṭrin qaddišin ˁavḏeṯ laḵ šilṭon ˁal ˁalmaˀ di-ḵeṯiv (ˀeḵa 2:15) ha-zoṯ ha-ˁir šej-jomeru kelilaṯ jofi we-gomer qareˀna laḵ (tehillim 122:3) jerušalajim hab-benuja ne-ˁir še-ḥubbera-lah

Tätä salaisuutta koskien on kirjoitettu:

Millä (מה ma) minä todistaisin sinua vastaan... mihin (מה ma) vertaisin sinua?
Valit. 2:13

Kun temppeli tuhoutui, kuului ääni, joka sanoi: «Millä (מה malla) minä todistan sinua vastaan päivästä päivään. Enkö ole todistanut sinua vastaan muinaisista ajoista [lähtien]? Niin kuin on kirjoitettu:

Minä otan tänä päivänä taivaan ja maan todistajiksi teitä vastaan
5. Moos 30:19

Ja vertaisin sinua mihin (מה ma). Tällä tavoin todellakin. Olen kruunannut sinut pyhillä kruunuilla, olen tehnyt sinusta hallitsijan maailman ylle, niin kuin on kirjoitettu:

Tämäkö on kaupunki, jota sanottiin kauneuden täydellisyydeksi jne.
Valit 2:15

Kutsumme sinua [nimellä]:

Jerusalem, olet kaupunkimme, tänne kansamme kokoontuu,
Ps. 122:3»

7

(איכה ב) מה אשוה לך. כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין, הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא עד דיעלון בך אכלוסך לתתא. ודא איהו נחמה דילך הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא גדול כים שברך. ואי תימא דלית לך קיימא ואסותא, מ''י (שמות רל''ז ב) ירפא לך, ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה דכלא קיימא ביה ירפא לך ויוקים לך.

(ˀeḵa 2:13) ma ˀašwel-laḵ ke-ḡavnaˀ de-ˀant jaṯeva haḵi huˀ ki-ve-jaḵol le-ˁelaˀ ke-ḡavnaˀ de-laˀ ˁaˀlin haštaˀ baḵ ˁammaˀ qaddišaˀ be-sidderin qaddišin haḵi ˀomenaˀ laḵ de-laˀ ˀeˁol ˀanaˀ le-ˁelaˀ ˁaḏ de-jeˁalun baḵ ˀuḵelosaḵ le-ṯattaˀ we-ḏaˀ ˀihu neḥama ḏi-laḵ hoˀil de-ḏargaˀ ḏaˀ ˀašwel-laḵ be-ḵollaˀ we-haštaˀ de-ˀant haḵa gaḏol kaj-jam šivreḵ we-ˀi ṯemaˀ de-leṯ laḵ qajjamaˀ we-ˀasuṯaˀ mi (ˀeḵa 2:13) jirpa laḵ waddaj hahuˀ ḏargaˀ seṯimaˀa ˁillaˀa ḏe-ḵollaˀ qajjemaˀ beh jirpa laḵ we-joqim laḵ

Kenen (מה man) kohtaloa muistuttaa sinun kohtalosi
Valit 2:13

Sillä tavalla kun sinä istut, niin on ikään kuin [myös] ylhäällä. Kun kerran pyhä kansa ei tule nyt luoksesi pyhässä järjestyksessä, vannon sinulle, että minä en nouse korkeuksiin ennen kuin sinun väkesi astuu sinun sisääsi maan päällä. Ja tämä olkoon lohdutuksesi: muistuttaahan tämä taso (ts. מה ma) sinun kohtaloasi kaikessa. Ja kun kerran olet tässä näin,

suuri niinkuin meri on sinun sortumisesi.
Valit 2:13

Ja jos sanot, että sinulla ei ole kestävyyttä/pysyvyyttä eikä parannusta, niin

kuka (מי mi) voi sinut parantaa.
Valit 2:13

Ja se on se kätketty ja ylhäinen taso, jossa kaikki/kaikkeus kestää/pysyy ja joka pelastaa sinut ja nostaa sinut pystyyn.

11:b

40

בכה רבי שמעון ואמר ווי אי אימא ווי אי לא אימא. אי אימא ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון. אי לא אימא יאבדון חברייא מלה דא.

beḵa rabbi šimˁon wa-ˀamar waj ˀi ˀemaˀ waj ˀi laˀ ˀemaˀ ˀi ˀemaˀ jindeˁun ḥajjavin heḵ jifleḥun le- maˀrehon ˀi laˀ ˀemaˀ joˀveḏun ḥavrajjaˀ millaˀ ḏaˀ

Rabbi Šimˁon itki ja sanoi: «Voi [minua], jos puhun, ja voi, jos en puhu! Jos puhun, syntiset oppivat palvelemaan herraansa; jos en puhu, jäävät kumppanit vaille tätä sanaa (/asiaa).»

21:a

6

חיות עלאין כלהו כלילן (בראשית לג ע''ב) ברקיע השמים. ועלייהו כתיב יהי מארת ברקיע השמים והיו למאורות ברקיע השמים. כלהו תליין בההוא רקיע השמים. רקיע שעל גבי החיות דא ההוא דכתיב, (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח דא ההוא קדמון (נ''א ה' קדמאה).

ḥajjoṯ ˁillaˀin kullehu kelilan (berešiṯ 1:14-15) birqiaˁ haš-šamajim we-ˁalajhu keṯiv jehi meˀoroṯ birqiaˁ haš-šamajim we-haju limˀoroṯ birqiaˁ haš-šamajim kullehu taljan be-hahuˀ reqiaˁ haš-šamajim raqiaˁ še-ˁal gabbe ha-ḥajjoṯ daˀ hahuˀ ḏi-ḵeṯiv (jeḥezqel 1:22) u-ḏemuṯ ˁal raše ha-ḥajja raqiaˁ ke-ˁen haq-qeraḥ daˀ hahuˀ qaḏmon (nusaḥ ˀaḥer h' qadmaˀa)

Taivaankansi ympäröi kaikki ylhäiset olennot. Niistä on kirjoitettu:

Tulkoon valoja taivaankanteen... Ne loistakoot taivaankannesta...
1 Moos. 1:14-15

Ne kaikki riippuvat tuosta taivaankannesta. Noiden olentojen yllä olevasta taivaankannestahan on kirjoitettu:

[Hahmo] näiden olentojen yläpuolella oli kuin kaartuva levy.
Hes. 1:22

Se on muinainen hahuˀ (toinen versio: muinainen ה / alku ה).

7

דהא מתמן ולהלאה לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע. מאי טעמא משום דאיהו סתים במחשבה. ומחשבה דקודשא בריך הוא טמירא סתימא עלאה. מחשבה דבר נש בכל עלמא (ס''א לא יכיל) לאתדבקא ולמנדע לה. מלין דתליין במחשבה עלאה לית מאן דיכיל לאתדבקא לון. מחשבה (עלאה) ממש על אחת כמה וכמה. לגו מן מחשבה מאן איהו דעביד רעיוני. דהא לית סוכלתנו למשאל כל שכן למנדע.

dehaˀ mit-tamman u-lehalˀa leṯ maˀn de-jaḵil le-ˀistakkalaˀ u-le-mindaˁ maˀj ṭaˁmaˀ miš-šum de-ˀihu seṯim be-maḥašava u-maḥašava ḏe-quḏšaˀ beriḵ huˀ ṭemiraˀ seṯimaˀ ˁillaˀa maḥašava de-var naš be-ḵol ˁalmaˀ (sefarim ˀaḥerim laˀ jaḵil) le-ˀiṯdabbeqaˀ u-le-mindaˁ lah millin de-taljan be-maḥašava ˁillaˀa leṯ maˀn de-jaḵil le-ˀiṯdabbeqaˀ lon maḥašava (ˁillaˀa) mammaš ˁal ˀaḥaṯ kamma we-ḵamma le-ḡo min maḥašava maˀn ˀihi de-ˁaviḏ raˁajone dehaˀ leṯ suḵleṯanu le-mišˀal kol šekken le-mindaˁ

Ei ole ketään, joka pystyisi käsittämään tai tietämään tästä eteenpäin. Minkä vuoksi? Koska se on suljettu ajatukseen (maḥašava), ja Pyhän —olkoon hän siunattu— ajatus on kätketty ja korkeuksiin suljettu. Minkään maailman ihmislapsen ajattelu ei kykene tarttumaan siihen tai ymmärtämään sitä. Ei ole ketään, joka kykenisi tarttumaan asioihin (/sanoihin), jotka riippuvat korkeimmasta ajatuksesta, saati sitten ajatukseen itseensä. Kuka [osaa] muodostaa käsityksiä ajatuksen sisältä? Siitä ei äly [kykene] kysyä, sitäkin vähemmän tietää.

82:b

5

אמר רבי ייסא ואפילו אנון דבהאי עלמא (דארעא), היאך. אמר ליה בגין די בפלגות ליליא כל אנון זכאי קשוט כלהו מתערי למקרי באורייתא ולמשמע תושבחן דאורייתא, והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל אנון צדיקיא דבגו גנתא דעדן כלהו צייתין לקליהון, וחוטא דחסד אתמשך עלייהו ביממא דכתיב, (תהלים מב) יומם יצוה יי חסדו ובלילה שירה עמי.

ˀamar rabbi jesaˀ we-ˀafillu ˀinnun di-ve-haj ˁalmaˀ (de-ˀarˁa) heˀaḵ ˀamar leh beḡin di be-falguṯ leljaˀ kol ˀinnun zakkaˀe qešoṭ kulehu miṯˁare le-miqre be-ˀorajeṯaˀ u-le-mišmaˁ tušbeḥan de-ˀorajeṯaˀ we-haˀ ˀittemar de-qudšaˀ beriḵ huˀ we-ḵol ˀinnun ṣaddiqajjaˀ di-ve-ḡo ḡinṯa ḏe-ˁeḏen kulehu ṣajjeṯin le-qalehon we-ḥuṭaˀ de-ḥeseḏ ˀiṯmešaḵ ˁalajjehu bimamaˀ di-ḵeṯiv (tehillim 42:9) jomam jeṣawwe jj ḥasdo u-val-lajla širah ˁimmi

Rabbi Jesa sanoi: «Nekinkö, jotka ovat tämänpuoleisessa maailmassa (maan päällä)? Kuinka [he nousevat Jumalan yhteyteen]?» [Rabbi Jiṣḥaq] sanoi hänelle: «Koska puolelta öin kaikki totisesti oikein toimivat kietoutuvat lukemaan Tooraa ja kuuntelemaan sen ylistystä. [Meille] on opetettu, että Pyhä —olkoon hän siunattu— ja kaikki Eedenin puutarhan hurskaat kuuntelevat heidän ääntään, ja armon lanka vedetään heidän ylleen päivällä. Onhan kirjoitettu:

Päivällä Herra antaa armonsa vallita, yöllä saan laulaa hänen kiitostaan.
Ps. 42:9»

83:a

2

אמר רבי שמעון תא חזי, כלא רזא דחכמתא איהו, וקא רמז הכא בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקייא דלהון וידע לון, ולא אתדבק בהו, ותב לקמי מריה. ולא אתפתא בהו כאדם דכד מטא לההוא דרגא אתפתא בנחש וגרים מותא לעלמא. ולא אתפתא כנח דכד נחת ומטא לההוא דרגא מה כתיב, (בראשית ט׳:כ״א) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. אהלה כתיב בה''א.

ˀamar rabbi šimˁon taˀ ḥaze kollaˀ razaˀ de-ḥokmetaˀ ˀihu we-qaˀ remaz hakaˀ be-ḥokmetaˀ we-dargin dil-tattaˀ de-qaˀ neḥet ˀavraham le-ˁumeqajjaˀ dil-hon we-jadaˁ lon we-laˀ ˀitdabbeq be-ho we-tav le-qamme mareh

Rabbi Šimˁon sanoi: "Tule katsomaan! [Nämä] kaikki ovat viisauden saloja. Kah, tässä viitataan alhaalla olevaan viisauteen ja [sen alta lähteviin] askelmiin (ts. Egyptiin). Abraham laskeutui niiden syvyyksiin oppiakseen tuntemaan ne mutta olemaan takertumatta niihin. Hän palasi takaisin herransa eteen (ts. etelään, ḥesediin)."

99:a

1

כגוונא דא מאן דבעי לאתדבקא לעילא ברוח קודשא דהא בעובדא ובמלין וברְעותא דלבא לכוונא בההיא מלה תלייא מלתא לאמשכא ליה לגביה מעילא לתתא ולאתדבקא בההיא מלה.

ke-ḡawwenaˀ ḏaˀ maˀn de-vaˁe le-ˀiṯdabbaqaˀ le-ˁelaˀ be-ruaḥ quḏšaˀ de-haˀ be-ˁovadaˀ u-ve-millin u-vi-rˁuṯaˀ ḏe-libbaˀ le-ḵawwenaˀ be-ha-hiˀ milla taljaˀ milleṯaˀ le-ˀamšaḵaˀ leh le-ḡabbeh me-ˁelaˀ le-ṯattaˀ u-le-ˀiṯdabbeqaˀ be-ha-hiˀ milla

Samoin sen, joka haluaa kiinnittyä ylös pyhään henkeen, [on] teoilla[an], sanoilla[an] ja tahdolla[an] keskityttyvä siihen. [Edellisestä] riippuu, miten sen puoleensa vetäminen ylhäältä alas ja siihen kiinnittyminen [onnistuu].

102:b

7

רבי יהודה פתח (משלי ל״א:כ״ג) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. תא חזי, קודשא בריך הוא אסתלק ביקריה דאיהו גניז וסתים בעילויא סגיא. לאו איתי בעלמא ולא הוה מן יומא דאתברי עלמא דיכיל לקיימא על חכמתא דיליה ולא יכיל לקיימא ביה.

rabbi jehuḏa peṯaḥ (misle 31:23) noḏaˁ baš-šeˁarim baˁalah be-šivto ˁim ziqne ˀareṣ taˀ ḥaze quḏšaˀ beriḵ huˀ ˀistalleq bi-qareh de-ˀihu geniz we-seṯim be-ˁilujaˀ saḡjaˀ law ˀiṯaj be-ˁalmaˀ we-laˀ hawa min jomaˀ de-ˀiṯbere ˁalmaˀ de-jaḵil le-qajjemaˀ (le-qajjamaˀ) ˁal ḥoḵmaṯaˀ ḏileh we-laˀ jaḵil le-qajjemaˀ beh

Rabbi Jehuda avasi:

Hänen miehensä saa porteilla osakseen kunnioitusta istuessaan maan vanhinten kokouksessa.
Sananl. 31:23

Tule katsomaan: Pyhä —olkoon Hän siunattu— on noussut kunniassaan, joka on salattu ja piilotettu suunnattomiin korkeuksiin. Maailmassa ei ole — eikä siitä päivästä, kun maailma luotiin, ole ollut [ketään], joka käsittäisi hänen viisautensa, eikä [kukaan] kykene käsittämään häntä.

134:a

4

באורייתא אינון כל רזין עלאין חתימין דלא יכלין לאתדבקא, באורייתא כל אינון מלין עלאין, דאתגליין ולא אתגליין, באורייתא אינון כל מלין דלעילא ולתתא, כל מלין דעלמא דין, וכל מלין דעלמא דאתי באורייתא אינון, ולית

be-ˀorajeṯaˀ ˀinnun kol razin ˁillaˀin ḥaṯimin de-laˀ jaḵelin le-ˀiṯdabbaqaˀ be-ˀorajeṯaˀ kol ˀinnun millin ˁillaˀin de-ˀiṯgallejan we-laˀ ˀiṯgallejan be-ˀorajeṯaˀ ˀinnun kol millin di-le-ˁelaˀ u-le-ṯattaˀ kol millin de-ˁalmaˀ ḏen we-ḵol millin de-ˁalmaˀ ḏe-ˀaṯe be-ˀorajeṯaˀ ˀinnun we-leṯ

Toorassa on kaikki ylhäisimmät, sinetöidyt salaisuudet, joihin ei voi tarttua. Toorassa on kaikki ilmoitettu ja kaikki, mitä ei ole ilmoitettu. Toorassa on kaikki taivaallinen ja maallinen, ja siinä on kaikki tämänpuoleinen ja tuonpuoleinen. Eikä ole

134:b

1

מאן דישגח וידע לון, ובגין כך כתיב, (תהילים ק״ו:ב׳) מי ימלל גבורות יי ישמיע כל תהלתו.

maˀn de-jašgaḥ we-jaḏaˁ lon u-veḡin kaḵ keṯiv (tehillim 106:2) mi jemallel gevuroṯ jhwh jašmiˁ kol-tehillaṯo

ketään, joka tarkkaisi niitä ne ymmärtäen. Siksi on kirjoitettu näin:

Kuka voi sanoiksi pukea Herran voimateot, kuka voi häntä kyllin ylistää?
Ps. 106:2

2

תא חזי אתא שלמה ובעא למיקם על מלוי דאורייתא, ועל דקדוקי אורייתא, ולא יכיל, אמר (קהלת ז׳:כ״ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. דוד אמר, (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

taˀ ḥaze ˀaṯaˀ šelomo u-veˁaˀ le-meqam ˁal milloj de-ˀorajeṯaˀ we-ˁal diqduqe ˀorajeṯaˀ we-laˀ jaḵil ˀamar (qoheleṯ 7:23) ˀamarti ˀeḥkama we-hiˀ reḥoqa mimmenni dawiḏ ˀamar (tehillim 119:18) gal ˁenaj we-ˀabbiṭa niflaˀoṯ mit-toraṯeḵa

Tule katsomaan: Salomo tuli ja ja halusi varmistaa [ymmärtäneensä] Tooran sanat ja yksityiskohdat, mutta ei kyennyt. Hän sanoi:

Minä sanoin: «Tahdon tulla viisaaksi.» Mutta viisaus pysytteli tavoittamattomissa.
Saarn. 7:23

David sanoi:

Avaa minun silmäni näkemään sinun Toorasi ihmeitä.
Ps. 119:18

3

תא חזי, כתיב בשלמה (מלכים א ה׳:י״ב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. והא אוקמוה. דחמשה ואלף טעמים הוו בכל משל ומשל דהוה אמר. ומה שלמה דאיהו בשר ודם כך הוו במלוי, מלין דאורייתא דקאמר קודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה, דבכל מלה ומלה אית בה כמה משלים, כמה שירין, כמה תושבחן, כמה רזין עלאין, כמה חכמאן ועל דא כתיב מי ימלל גבורות יי.

taˀ ḥaze keṯiv bi-šlomo (melaḵim 1 5:12) wa-jḏabber šelošeṯ ˀalafim mašal wa-jhi śiro ḥamišša wa-ˀalef we-haˀ ˀoqemuha de-ḥamišša we-ˀelef ṭeˁamim hawo be-ḵol mašal u-mašal de-hawa ˀamar u-ma šelomo de-ˀihu beśar we-ḏam kaḵ hawo be-milloj millin de-ˀorajeṯaˀ de-qaˀamar quḏša beriḵ huˀ ˁal ˀaḥaṯ kamma we-ḵamma di-ve-ḵol milla u-milla ˀiṯ bah kamma mešalim kamma širin kamma tušbeḥan kamma razin ˁillaˀin kamma ḥoḵmaˀn we-ˁal daˀ keṯiv mi jemallel gevuroṯ jj

Tule katsomaan — Salomosta on kirjoitettu:

Hän sepitti kolmetuhatta viisasta lausumaa, ja hänen laulujaan oli tuhatviisi.
1 Kun. 5:12

Ja sen [viisaat] ovat varmistaneet, että tuhatviisi merkitystä oli kullakin sananlaskulla, jonka hän lausui. Ja mikä [on totta] lihaa ja verta olevan Salomon tapauksessa, on näin [sitäkin enemmän] Tooran sanojen tapauksessa, sillä lausuihan ne Pyhä — olkoon hän siunattu. Kuinka monta sananlaskua, laulua, ylistystä, ylimaallista salaisuutta ja viisautta sen jok'ikisessä sanassa onkaan. Tätä koskien on kirjoitettu:

Kuka voi sanoiksi pukea Herran voimateot,
Ps. 106:2

188:a

5

זכאה איהו מאן דאשתדל באורייתא יממא וליליא. כמה דאת אמר, (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך וגו':

zakkaˀa ˀihu maˀn de-ˀištaddel be-ˀorajeṯaˀ jemamaˀ we-leljaˀ kema de-ˀat ˀamar (jehošuaˁ 1:8) we-haḡíṯa bo jomam wa-lájla lemáˁan tišmor la-ˁaśoṯ ke-ḵol-hak-kaṯuv bo ki-ˀaz taṣlíaḥ ˀeṯ-deraḵéḵa we-ḡomer

Onnellinen on se, joka totuttelee [mietiskelemään] Tooraa päivin ja öin, niin kuin sanassa sanotaan:

Tutki lakia päivin ja öin, niin pystyt tarkoin noudattamaan kaikkea, mitä siihen on kirjoitettu. Silloin sinä menestyt jne.
Joos. 1:8

Zohar 2

32:a

3

רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא. אמר רבי יוסי לרבי חייא, אמאי את שתיק, הא אורחא לא אתתקן, אלא במלי דאורייתא. אתנגיד רבי חייא, ובכה, פתח ואמר, (בראשית י״א:ל׳) ותהי שרי עקרה אין לה ולד ווי על דא, ווי על ההוא זמנא דאולידת הגר לישמעאל.

rabbi josi we-rabbi ḥijjaˀ hawo ˀazle be-ˀorḥaˀ ˀamar rabbi josi le-rabbi ḥijjaˀ ˀammaˀj ˀat šaṯiq haˀ ˀorḥaˀ laˀ ˀiṯteqan ˀellaˀ be-mille de-ˀorajeṯaˀ ˀiṯneḡiḏ rabbi ḥijjaˀ u-veḵa peṯaḥ (berešiṯ 11:30) wat-tehi śaraj ˁaqara ˀen lah walaḏ waj ˁal daˀ waj ˁal hahuˀ zimnaˀ de-ˀolidaṯ haḡar le-jišmaˁel

4

אמר ליה רבי יוסי, אמאי. והא אולידת לבתר, והוה לה ברא גזעא קדישא. אמר ליה, את חמי, ואנא חמינא, והכי שמענא מפומוי דרבי שמעון מלה, ובכינא ווי על ההוא זמנא, דבגין דשרה אתעכבת, כתיב, (בראשית ט״ז:ב׳) ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא אל שפחתי וגו'. ועל דא, קיימא שעתא להגר, למירת לשרה גבירתה, והוה לה ברא מאברהם.

ˀamar leh rabbi josi ˀammaˀj we-ha ˀoliḏaṯ le-vaṯar wa-hawa lah beraˀ gizˁaˀ qaddišaˀ ˀamar leh ˀat ḥame wa-ˀanaˀ ḥamenaˀ we-haḵi šemaˁnaˀ mip-pumoj de-rabbi šimˁon milla u-vaḵenaˀ waj ˁal hahuˀ zimnaˀ di-veḡin de-śara ˀiṯˁakkevaṯ keṯiv (berešiṯ 16:2) wat-tomer śaraj ˀel-ˀavram we-ḡomer boˀ-naˀ ˀel-šifḥaṯi we-ḡomer we-ˁal daˀ qajjemaˀ šaˁaṯa le-haḡar le-meraṯ le-śara gevirṯah wa-hawa lah beraˀ me-ˀavraham

5

ואברהם אמר, (בראשית י״ז:י״ח) לו ישמעאל יחיה לפניך, ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק, אתדבק אברהם בישמעאל, עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה, (בראשית י״ז:כ׳) ולישמעאל שמעתיך וגו'. לבתר אתגזר, ועאל בקיימא קדישא, עד לא יפוק יצחק לעלמא.

we-ˀavraham ˀamar (berešiṯ 17:18) lu jišmaˁel jihje le-faneḵa we-ˀaf ˁal gav de-quḏšaˀ beriḵ huˀ hawa mevaśśer leh ˁal jiṣḥaq ˀiṯdevaq ˀavraham be-jišmaˁel ˁaḏ de-quḏšaˀ beriḵ huˀ ˀaṯiv leh (berešiṯ 17:20) u-le-jišmaˁel šemaˁtiḵa we-ḡomer le-vaṯar ˀiṯgezar we-ˁal be-qajjemaˀ ˁaḏ laˀ jippuq jiṣḥaq le-ˁalmaˀ

6

ותא חזי, ארבע מאה שנין, קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל, ובעא קמי קודשא בריך הוא, אמר ליה, מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך. אמר ליה אין. אמר ליה והא ישמעאל דאתגזר, (ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין) אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק. אמר ליה, דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי, ודא לאו הכי. ולא עוד, אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות, לתמניא יומין ואלין רחיקין מני עד כמה ימים. אמר ליה, ועם כל דא, כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה.

we-ṯaˀ ḥaze ˀarbaˁ meˀa šenin qajjemaˀ hahuˀ memanaˀ di-vne jišmaˁel u-vaˁaˀ qame quḏšaˀ beriḵ huˀ ˀamar leh maˀn de-ˀiṯgezar ˀiṯ leh ḥulaqaˀ bi-šmaḵ ˀamar leh we-haˀ jišmaˁel de-ˀiṯgezar ˀammaˀj leṯ leh ḥulaqaˀ baḵ kemo jiṣḥaq ˀamar leh daˀ ˀiṯgezar keḏeqaˀ jaˀuṯ u-ḵe-ṯiqqunoj we-ḏaˀ laˀw haḵi we-loˀ ˁoḏ ˀelleˀ de-ˀillen miṯdabbeqin bi keḏeqaˀ jaˀuṯ li-ṯmanjaˀ jomin we-ˀillen reḥiqin minni ˁaḏ kamma jamin ˀamar leh we-ˁim kol da kewan de-ˀiṯgezar laˀ jehe leh ˀaḡar tav be-ḡineh

7

ווי על ההוא זמנא, דאתיליד ישמעאל בעלמא, ואתגזר. מה עבד קודשא בריך הוא, ארחיק להו לבני ישמעאל, מדבקותא דלעילא, ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא, בגין ההוא גזירו דבהון.

waj ˁal hahuˀ zimnaˀ de-ˀiṯjeliḏ jišmaˁel be-ˁalmaˀ we-ˀiṯgezar ma ˁaveḏ quḏšaˀ beriḵ huˀ ˀarḥiq lehu li-vne jišmaˁel mid-devequṯaˀ di-l-ˁellaˀ wi-jhav lehu ḥulaqaˀ le-ṯattaˀ be-ˀarˁaˀ qaddišaˀ beḡin hahuˀ geziru di-vehon

55:b

9

(שמות טו) יי' איש מלחמה יי' שמו. רבי אבא פתח (במדבר כא) על כן יאמר בספר מלחמות יי' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. כמה אית לן לאסתכלא בפתגמי אורייתא, כמה אית לן לעיינא בכל מלהא, דלית לך מלה באורייתא, דלא אתרמיזא בשמא קדישא עלאה, ולית לך מלה באורייתא, דלית בה כמה רזין, כמה טעמין, כמה שרשין, כמה ענפין.

(šemoṯ 15:3) jhwh ˀiš milḥama jhwh šemo rabbi ˀabbaˀ petaḥ (be-miḏbar 21:14) ˁal ken jeˀamar be-sefer milḥamoṯ jhwh ˀeṯ wahev be-sufa we-ˀeṯ han-neḥalim ˀarnon kamma ˀiṯ lan le-ˀistakkelaˀ be-fiṯgame ˀorajeṯaˀ kamma ˀiṯ lan le-ˁajjena be-ḵol millahaˀ de-leṯ laḵ milla be-ˀorajeṯaˀ de-laˀ ˀiṯremizaˀ bi-šmaˀ qaddišaˀ ˁillaˀa we-leṯ laḵ milla be-ˀorajeṯaˀ de-leṯ bah kamma razin kamma ṭaˁamin kamma šorašin kamma ˁanafin

Herra on soturi, יהוה on hänen nimensä.
2. Moos. 15:3

Rabbi Abba avasi:

«Sen vuoksi sanotaan Herran sotien kirjassa:
– Vaheb, joka sijaitsee Sufassa, joenuomat, Arnon

4. Moos. 21:14

Kuinka meidän onkaan pohdiskeltava Tooran käskyjä! Kuinka meidän onkaan mietiskeltävä kaikkia sen sanoja! Sillä Toorassa ei ole sinulle sanaa, jossa ei olisi [vaikka] kuinka paljon salaisuuksia, viisauksia (/tarkoituksia/perusteita), niin juuria kuin oksanhaarojakin.»

80:b

3

ר' אלעזר, הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, והוה אזיל ר' יוסי ור' חייא עמיה, קמו בנהורא, כד נהיר יממא, והוו אזלי. אמר ר' חייא, חמינא האי קרא דכתיב, (יחזקאל א׳:י׳) ופני אריה אל הימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן הא אריה בימינא, שור משמאלא, (ק''כ ע''א) נשר באן אתר דוכתיה.

rabbi ˀelˁazar hawa ˀazil miq-qappuṭqijjaˀ le-luḏ wa-hawa ˀazil rabbi jose we-rabbi ḥijjaˀ ˁimmeh qamu be-nehoraˀ kaḏ nahir jemamaˀ wa-hawu ˀazle ˀamar rabbi ḥijjaˀ ḥamenaˀ haj qeraˀ di-keṯiv (jeḥezqel 1:10) u-fne ˀarje ˀel-hajjamin le-ˀarbaˁtam u-fne-šor

4

אמר ליה ר' אלעזר, באתרא (נ''א דיעקב) דיניקא שריא. מאי טעמא. משום דנשר בכלא אשתכח, רחמי לבנוי, דינא לגבי אחרנין. כך קודשא בריך הוא, אוביל לון לישראל ברחמי. ובדינא לגבי אחרנין, דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים. וכתיב כנשר יעיר קנו.

5

מנלן דנשר רחמי אקרי. דכתיב דרך הנשר בשמים. בשמים ממש. ובגיני כך אריה לימינא. שור לשמאלא. נשר בינייהו ואחיד לון. אדם כליל כלהו, וכלא אתכלילן ביה, דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.

88:a

2

רבי שמעון אמר, לא אדכר שמא קדישא, אלא על עולם שלם. דכתיב, (בראשית ב׳:ד׳) ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים. מכאן, דלא לאדכרא שמיה קדישא בריקניא. וכתיב לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא. (ס''א כתיב לא תשא את שם יי אלהיך לשוא דלא לאדכרא שמא קדישא בריקנייא אלא בברכתא או בצלותא ומאן דאדכר שמא קדישא בריקנייא דלא בברכתא או בצלותא כה נשמתיה נפקא מיניה זמינין לאתפרעא מיניה ולנקמא מיניה נוקמין דכתיב כי לא ינקה יי את אשר ישא את שמו לשוא)

rabbi šimˁon ˀamar laˀ ˀaḏkar šemaˀ qaddišaˀ ˀellaˀ ˁal ˁolam šalem di-ḵeṯiv (berešiṯ 2:4) be-jom ˁaśoṯ jj ˀelohim ˀereṣ we-šamájim mik-kaˀn de-laˀ le-ˀaḏkaraˀ šemeh qaddišaˀ be-reqanjaˀ u-ḵeṯiv loˀ ṯiśśa ˀeṯ-šem-jj ˀeloheḵa laš-šawˀ sefarim ˀaḥerim de-laˀ le-ˀaḏkaraˀ šemaˀ qaddišaˀ be-reqanjaˀ ˀellaˀ be-virḵeṯaˀ ˀo bi-ṣloṯaˀ u-maˀn de-ˀaḏkar šemaˀ qaddišaˀ be-reqanjaˀ de-laˀ be-virḵeṯaˀ ˀo bi-ṣloṯaˀ ka nišmateh nafeqaˀ minneh zeminin le-ˀiṯparˁaˀ minneh u-le-naqqamaˀ minneh noqemin di-ḵeṯiv (šemoṯ 20:7) ki loˀ jenaqqe jj ˀeṯ ˀašer-jiśśa ˀeṯ-šemo laš-šawˀ

Rabbi Šimˁon sanoi: «Pyhää nimeä ei mainita [kirjoituksissa] kuin kokonaisen maailman/aioonin yhteydessä, niin kuin on kirjoitettu:

Siihen aikaan kun Herra Jumala teki maan ja taivaan,
1. Moos. 2:4

Tästä [opimme] olla lausumatta pyhää nimeä turhaan. Ja onhan kirjoitettu:

Älä turhaan lausu Herran, sinun Jumalasi, nimeä,
2. Moos. 20:7»

Toisten mukaan: «Olla lausumatta pyhää nimeä turhaan, vaan [vain] siunauksessa tai rukouksessa. Sillä kun pyhän nimen turhaan —ei siunauksessa eikä rukouksessa— lausuvan sielu (nešama) poistuu hänestä, hänelle ollaan valmiit kostamaan sekä rangaistuksilla rankaisemaan, niin kuin on kirjoitettu:

sillä Herra ei jätä rankaisematta sitä, joka hänen nimensä turhaan lausuu.
2. Moos. 20:7»

90:a

6

תאנא, בהני חמש אמירן, כליל כלא. בהני חמש אמירן, אתגליפו חמש אחרנין, ודאי חמש גו חמש. הא כיצד. אנכי יי' אלהיך, (פ''ד ע''ב) לקבל לא תרצח. דתנינן, (אמר רבי יצחק אמר רבי יהודה) תרין אלין, בכללא חדא אתכלילן, דמאן דקטיל, אזעיר דמותא וצלמא דמאריה. דכתיב, (בראשית ט׳:ו׳) כי בצלם אלהים עשה את האדם. וכתיב (יחזקאל א׳:כ״ו) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם.

taˀnaˀ be-hanne ḥameš ˀamiran kalil kollaˀ be-hane ḥameš ˀamiran ˀiṯgelifu ḥameš ˀaḥaranin waddaj ḥameš go ḥameš haˀ keṣaḏ ˀanoḵi jj ˀeloheḵa loqovel loˀ ṭirṣaḥ de-ṯanenan (ˀamar rabbi jiṣḥaq ˀamar rabbi jehuḏa) teren ˀillen bi-ḵlalaˀ ḥaḏaˀ ˀiṯkelilan de-maˀn de-qatel ˀazˁer demuṯaˀ we-ṣalmaˀ de- maˀreh di-ḵeṯiv (berešiṯ 9:6) ki be-ṣelem ˀelohim ˁaśa ˀeṯ ha-ˀaḏam u-ḵeṯiv (jeḥezqel 1:26) we-ˁal demuṯ hak-kisse demuṯ ke-marˀe ˀadam

On opetettu: Kaikki on koottu näihin viiteen lausumaan. Näihin viiteen lausumaan on kaiverrettu viisi muuta. Todellakin, viisi viiden sisällä. Millä tavoin? Minä olen Herra, sinun Jumalasi vastaa Älä tapa -lausumaa, sillä me opimme (rabbi Jiṣḥaq sanoi rabbi Jehuḏan sanoneen): «Niitä on kaksi yhdessä periaatteessa yhdistettynä. Se joka tappaa, pienentää Herran kuvaa ja kaltaisuutta. Niin kuin on kirjoitettu:

Joka ihmisen veren vuodattaa, hänen verensä on ihminen vuodattava, sillä omaksi kuvakseen Jumala teki ihmisen.
1. Moos. 9:6

Ja on kirjoitettu:

ja tällä valtaistuinta muistuttavalla istui joku ihmisen kaltainen.
Hes. 1:26»

7

אמר ר' חייא, כתיב (בראשיתט) שפך דם האדם באדם דמו ישפך וגו', (שפך דם האדם) מאן דשפיך דמא, כאלו אזעיר דמותא וצלמא דלעילא, כלומר, לא אזער דמותא דא, אלא דמותא אחרא, משמע דכתיב שפך דם האדם באדם דמו ישפך. באדם עלאה, מטי האי פגימותא, מההוא דמא דאושיד. מאי טעמא. משום כי בצלם אלהים עשה את האדם. ובגין כך, הא בהא תליא.

8

לא יהיה לך, לקבל לא תנאף דא משקר בשמא דקודשא בריך הוא, דאתרשים ביה בבר נש. ובדא, כמה וכמה חובין וגזרין ועונשין, תליין. ומאן דמשקר בהאי, משקר ביה במלכא, דכתיב, (הושע ה׳:ז׳) ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו. וכתיב לא תשתחוה להם ולא תעבדם, והא בהא תליא.

9

לא תשא לקבל לא תגנוב. וכתיב (משלי כ״ט:כ״ד) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד. ודאי הא בהא תליא, דהא גנבא לדא אזדמן, לאומאה בשקרא. מאן דעביד דא, עביד דא.

10

זכור את יום השבת, לקבל לא תענה ברעך עד שקר. דאמר ר' יוסי, שבת סהדותא אקרי. ובעי בר נש לסהדא על הא דכתיב כי ששת ימים עשה יי' וגו'. ושבת כללא (נ''א סהדותא) דכלא. ואמר ר' יוסי, מאי דכתיב, (מיכה ז) תתן אמת ליעקב, כמה דאת אמר (שמות לא) ושמרו בני ישראל את השבת, ומאן דאסהיד שקרא, משקר בשבת, דהיא סהדותא דקשוט, ומאן דמשקר בשבת, משקר באורייתא כלא. ובגין כך, הא בהא תליא.

149:a

2

רבי יוסי הוה לעי באורייתא, והוו עמיה רבי יצחק ורבי חזקיה. אמר רבי יצחק, הא חמינן דעובדא דמשכנא, כגוונא דעובדא דשמים וארץ, והא אתערו חברייא ברזין דלהון זעירו, דלא יכיל בר נש למיכל בפומיה, ולמישט ידיה לגו פומיה ולמבלע.

haˀ ḥamenan de-ˁovadaˀ de-maškenaˀ ke-gawwenaˀ de-ˁovadaˀ de-šamajim wa-ˀareṣ

Kas, näemme että ilmestysmajan tekeminen on samantyyppistä kuin taivaan ja maankin tekeminen.

152:a

9

במשכנא אתגליפו ואתציירו אתוון כדקא חזי. דהא בצלאל הוה ידע חכמתא, לצרפא אתוון דאתבריאו בהו שמיא וארעא. ועל חכמתא דיליה, (נ''א דא) אתבני משכנא על ידיה, ואתבריר מכל עמא דישראל. וכמה דאיהו אתבריר לעילא, הכי בעא קודשא בריך הוא דיתבריר לתתא. לעילא כתיב, (שמות ל״א:ב׳) ראה קראתי בשם בצלאל. לתתא (שמות ל״ה:ל׳) ראו קרא יי' בשם בצלאל. ושמיה ברזא עלאה אקרי הכי בצלאל: בצל אל. ומאן איהו. דא צדיק. דאיהו יתיב בצל אל, ההוא דאקרי אל (לך לך ע''ז ע''א) עליון. ואיהו יתיב כגוונא דההוא אל. ההוא אל נטיל שית סטרין, ההוא צדיק נטיל לון. אוף הכי, ההוא אל אנהיר לעילא, האי צדיק אנהיר לתתא. ההוא אל, כללא דכלהו שית סטרין. ההוא צדיק, כללא דכלהו שית סטרין. בן אורי: בן אור קדמאה, דברא קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית. בן חור: בן חירו דכלא. דבר אחר, בן חור: בן חוור מכל גוונין. ודא אתמני למטה יהודה, כלא כדקא יאות.

be-maškenaˀ ˀitgelifu we-ˀitṣajjaru ˀatwan kadqaˀ ḥezi de-haˀ beṣalˀel hawa jadaˁ ḥokmeta le-ṣarefaˀ ˀatwan de-ˀitberiˀu be-hu šemajjaˀ we-ˀarˁaˀ

Ilmestysmajassa kirjaimet kaiverrettiin ja muotoiltiin niin kuin pitääkin, sillä Beṣalˀel tunsi viisauden muunnella kirjainmerkkejä, joilla taivas ja maa luotiin.

161:b

2

בשעתא דסליק ברעותא דקודשא בריך הוא למברי אדם, קאים קמיה בדיוקניה וקיומיה, כמה דאיהו בהאי עלמא. ואפילו כל אינון בני עלמא, עד לא ייתון בהאי עלמא, כלהו קיימין בקיומייהו ובתקונייהו כגוונא דקיימין בהאי עלמא, בחד אוצר דתמן כל נשמתין דעלמא מתלבשן בדיוקנייהו.

be-šaˁaṯa de-saliq be-reˁuṯaˀ de-quḏšaˀ beriḵ huˀ le-mivre ˀaḏam qameh be-ḏijuqneh we-qijjumeh kema de-ˀihu be-haj ˁalma wa-ˀafillu kol ˀinnun bene ˁalma ˁaḏ laˀ jeṯun be-haj ˁalma kullehu qajjemin be-qijjumajjehu u-ve-ṯiqunajjehu ke-ḡawwenaˀ de-qajjemin be-haj ˁalma be-ḥaḏ ˀoṣar de-ṯamman kol nišmaṯin de-ˁalma miṯlabbešan be-dijuqnajjehu

Kun Pyhän —olkoon Hän siunattu— tahtoon nousee [ajatus] luoda ihminen, tämä seisoo hänen edessään sen näköisenä ja oloisena kuin on tässäkin maailmassa. Itse asiassa kaikki maailman lapset ennen kuin tulevat tähän maailmaan seisovat sen oloisina ja muotoisina kuin he seisovat tässäkin maailmassa, yhdessä aarrekammiossa, jossa kaikki maailman nešamat puetaan olomuotoonsa.

3

ובשעתא דזמינין לנחתא בהאי עלמא, קרי קודשא בריך הוא לחד ממנא, די מני קודשא בריך הוא ברשותיה כל נשמתין דזמינין לנחתא להאי עלמא, ואמר ליה, זיל אייתי לי רוח פלוני. בההיא שעתא אתיא ההיא נשמתא, מתלבשא בדיוקנא דהאי עלמא, וההוא ממנא אחזי לה קמי מלכא קדישא.

u-ve-šaˁaṯaˀ di-zminin le-naḥtaˀ be-haj ˁalmaˀ qere quḏšaˀ beriḵ huˀ le-ḥaḏ memanaˀ di manne quḏšaˀ beriḵ huˀ bi-ršuṯeh kol nišmaṯin ḏi-zminin le-naḥtaˀ le-haj ˁalmaˀ we-ˀamar leh zil ˀajjeṯe li ruaḥ peloni be-ha-hiˀ šaˁaṯaˀ ˀaṯjaˀ ha-hiˀ nišmeṯaˀ miṯlabbešaˀ be-ḏijjuqnaˀ ḏe-haj ˁalmaˀ we-ha-huˀ memanaˀ ˀaḥze lah qame malkaˀ qaddišaˀ

Kun koittaa aika valmiiden laskeutua tähän maailmaan, käskee Pyhä —olkoon Hän siunattu— erästä virkailijaa, jonka Pyhä —olkoon hän siunattu— on pannut kaikkien niiden nešamojen etunenään, jotka ovat valmiit laskeutumaan tähän maailmaan ja sanoo hänelle: "Tuo minulle 'sen-ja-sen' ruaḥ." Juuri sillä hetkellä juuri tuo nešama tulee puettuna tämän maailman olomuotoon, ja virkailija esittelee hänet pyhän kuninkaan edessä.

4

קודשא בריך הוא אמר לה, ואומי לה, דכד תיחות להאי עלמא, דתשתדל באורייתא למנדע ליה, ולמנדע ברזא דמהימנותא. דכל מאן דהוי בהאי עלמא, ולא אשתדל למנדע ליה, טב ליה דלא יתברי. בגין כך אתחזי קמי מלכא קדישא, למנדע בהאי עלמא, ולאשתדלא ביה בקודשא בריך הוא, ברזא דמהימנותא.

quḏšaˀ beriḵ huˀ ˀamar lah we-ˀome lah deḵar teḥoṯ le-haj ˁalma de-ṯištaḏal be-ˀorajeṯaˀ le-mindaˁ leh u-le-mindaˁ maˀn de-hawe be-haj ˁalma we-laˀ ˀištaddal le-mindaˁ leh ṭav leh ḏe-la jiṯbere beḡin kaḵ ˀiṯḥaze qamme malkaˀ qaddišaˀ le-mindaˁ be-haj ˁalma u-le-ˀeštaddalaˀ beh be-qudšaˀ beriḵ huˀ be-raza di-mhemnuṯaˀ

Pyhä —olkoon Hän siunattu— sanoo sielulle ja vannottaa sitä, että kun sielu laskeutuu tähän maailmaan, se painiskelee Tooran parissa oppiakseen uskon salaisuuden avulla tuntemaan Jumalan. Sillä sellaisen, joka on tässä maailmassa eikä painiskele oppiakseen tuntemaan Jumalaa, olisi ollut parempi olla tulematta luoduksi. Siksi sielu näyttäytyy pyhän kuninkaan edessä, jotta hän uskon salaisuuden avulla oppisi tuntemaan tämän maailman ja painiskelisi Pyhän kanssa — olkoon Hän siunattu.

221:b

14

ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, דא איהו מסטרא דשמאלא, דא איהו מסטרא דדינא קשיא, (נ''א קדישא) והא אוקמוה, דהא מתרין סטרין אלין, אתעביד משכנא, ואתתקן בהו, לאתקשרא בהו, למהוי בין ימינא ושמאלא, והא אתמר ואוקמוה.

de-haˀ mit-teren siṭrin ˀillen ˀitˁavid maškenaˀ we-ˀittaqqan be-hu le-ˀitqaššoraˀ be-hu le-mehewe ben jeminaˀ u-śmaˀlaˀ

Ilmestysmaja tehtiin näistä kahdesta puolesta ja perustuu niihin ja on sidottu niihin, jotta se olisi oikean ja vasemman välissä.

Zohar 3

6:a

3

רבי אחא הוה אזיל בארחא, והוה עמיה רבי יהודה, עד דהוו אזלי, אמר רבי יהודה, הא דתנינן בתולת ישראל, בתולה דאתברכא מן שבע (ס"א מישראל), דאקרי בת שבע, ואוקמוה בכמה אתר. ובתולה לתתא, ירתא ז' ברכות בגינה. והא כתיב ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל, ודאי עלה אתמר, על כנסת ישראל. ודא קשיא מכלא, דכתיב (עמוס ה׳:ב׳) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. והאי דקא אמרי כלהו חברייא במלה דא שפיר הוא. אבל אי פרשתא אתמר בארח נחמה הוינן אמרי הכי. אבל בהאי קינה אתמר, והא קרא אוכח הכי.

rabbi ˀaḥa hawa ˀazil be-ˀarḥaˀ we-hawa ˁimmeh rabbi jehuḏa ˁaḏ de-hawo ˀamar rabbi jehuḏa haˀ di-ṯninan beṯulaṯ jiśraˀel beṯula de-ˀiṯbareḵa min ševaˁ de-ˀiqqere baṯ ševaˁ we-ˀoqemuha be-ḵamma ˀaṯar u-veṯula le-ṯattaˀ jareṯaˀ 7 beraḵoṯ beḡinah we-haˀ keṯiv we-ˀatta ben ˀaḏam śa qina ˁal beṯulaṯ jiśraˀel waddaˀj ˁalah ˀittemar ˁal keneseṯ jiśraˀel we-ḏaˀ qašjaˀ mik-kollaˀ di-ḵeṯiv (ˁamos 5:2) nafela loˀ ṯosif qum beṯulaṯ jiśraˀel we-haˀj deqaˀ ˀamere kullehu ḥavrajjaˀ ine-millaˀ daˀ šappir huˀ ˀaval be-haˀj qina ˀittemar we-haˀ qeraˀ ˀoḵaḥ haḵi

4

אמר ליה ודאי הכי הוא, והא הוה קשיא לי ההוא מלה יתיר מכלא, ואתינן לגבי דרבי שמעון, בחשוכן דאנפין. אמר לי, מחיזו דאנפך, אשתמודע מה דבלבך. אמינא ליה ודאי, דאנפי ולבי שוין. אמר לי אימא לי מלך. אמינא ליה, כתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, מאן דאית ליה רוגזא בדביתהו, ונפקא מניה, לא תהדר לעלמין, אי הכי ווי לבנין דאתתרכו עמה. אמר לי, ולא סגי לך מה דאמרו כלהו חברייא. אמינא, הא שמענא מלייהו, דהוה מרחמי, ולא מתישבן בלבאי.

ˀamar leh waddaˀj haḵi huˀ we-haˀ hawa qašjaˀ li hahuˀ millaˀ jattir mik-kollaˀ we-ˀaṯenan leḡabbe de-rabbi šimˁon be-ḥašoḵan de-ˀanpin ˀamar li meḥezu de-ˀanpaḵ ˀištemoḏaˁ ma di-ve-libbaḵ ˀamenaˀ leh waddaˀj de-ˀanpi we-libbi šawin ˀamar li ˀemmaˀ li millaḵ ˀamenaˀ leh ḵeṯiv nafela loˀ ṯosif qum beṯulaṯ jiśraˀel maˀn de-ˀiṯ leh ruḡzaˀ bi-ḏviṯhu we nafeqaˀ min-neh laˀ tehaḏar le-ˁalmin ˀi haḵi waj li- vnin de-ˀiṯteraḵu ˁimmah ˀamar li we-laˀ sagge laḵ ma de-ˀameru kullehu ḥavrajjaˀ ˀamenaˀ haˀ šemaˁna millajhu de-hawe meraḥame we-laˀ miṯjašševan be-libbaˀj

5

אמר, כל מה דאמרו חברייא כלא שפיר ויאות, אבל ווי לדרא כד רעיין לא משתכחין, וענא סאטן ואזלין, ולא ידעין לאן אתר אזלי, לא לימינא ולא לשמאלא. ודאי האי קרא בעיא למנדע, וכלהו גליין לאינון דחמאן בארחא דאורייתא בארח קשוט.

ˀamar kol ma de-ˀameru ḥavrajjaˀ kollaˀ šappir we-jaˀuṯ ˀaval waj le-ḏaraˀ kaḏ raˁjan laˀ mištakkeḥin we-ˁanaˀ saˀṭan we-ˀazlin we-laˀ jaḏˁin le-ˀan ˀaṯar ˀazle laˀ li-minaˀ we-laˀ li-šmaˀlaˀ waddaˀj haˀj qeraˀ baˁjaˀ le-mindaˁ we-ḵullehu galjan le-ˀinnun de-ḥamaˀin be-ˀorḥaˀ de-ˀorajeṯaˀ be-ˀoraḥ qešoṭ

6

תא חזי, בכלהו גלוותא דגלו ישראל, לכלהו שוי זמנא וקצא, ובכלהו הוו ישראל תייבין לקודשא בריך הוא, ובתולת ישראל הוה תבת לאתרהא, בההוא זמנא דגזר עלה. והשתא בגלותא דא בתראה לאו הכי, דהא היא לא תיתוב הכי כזמנין אחרנין, והאי קרא אוכח, דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתיב.

taˀ we-ḥaze be-ḵullehu galwaṯaˀ de-ḡalu jiśraˀel le-ḵullehu šawwi zimnaˀ we-qiṣaˀ u-ve-ḵullehu hawo jiśraˀel tajevin le-quḏšaˀ beriḵ huˀ u-veṯulaṯ jiśraˀel hawa tavaṯ le-ˀaṯrahaˀ be-hahuˀ zimnaˀ de-ḡazar ˁalah we-haštaˀ be-ḡaluṯaˀ daˀ baṯraˀa laˀw haḵi de-ha hiˀ laˀ tiṯuv haḵi ke-zimnin ˀohorenin we-haˀj qeraˀ ˀoḵaḥ di-ḵeṯiv nafela loˀ ṯosif qum beṯulaṯ jiśraˀel nafela we-loˀ ˀosif la-haqima laˀ keṯiv

7

מתל למלכא דרגז על מטרוניתא, ואשדי לה מהיכליה, לזמנא ידיעא. כד הוה מטי ההוא זמנא, מיד מטרוניתא הות עאלת ותבת קמי מלכא. וכן זמנא חד, ותרין, ותלת זמנין. לזמנא בתרייתא, אתרחקת מהיכלא דמלכא, ואשדי לה מלכא מהיכליה לזמנא רחיקא. אמר מלכא, האי זמנא לאו הוא כשאר זמנין דהיא תיתי קמאי הכי, אלא אנא איזיל עם כל בני היכלי ואתבע עלה.

meṯal le-malkaˀ de-raḡaz ˁal maṭroniṯaˀ we-ˀašde lah me-heḵaleh le-zimnaˀ jeḏiˁaˀ kaḏ hawa maṭe hahuˀ zimnaˀ mij-jaḏ maṭroniṯaˀ hawaṯ ˁaˀlaṯ we-ṯavaṯ qame malkaˀ we-ḵen zimnaˀ ḥaḏ u-ṯeren u-ṯelaṯ zimnaˀ le-zimnaˀ baṯrajeṯa ˀiṯraḥaqaṯ me-heḵalaˀ de-malkaˀ we-ˀašde lah malkaˀ me-heḵaleh le-zimnaˀ reḥiqaˀ ˀamar malkaˀ haˀj zimnaˀ laˀw huˀ ki-šˀar zimnaˀ de-hiˀ teṯe qammaˀi haḵi ˀellaˀ ˀanaˀ ˀezil ˁim kol bene heḵali we-ˀeṯbaˁ ˁalah

6:b

1

כד מטא לגבה, חמא לה דהוה שכיבת לעפרא. מאן חמא יקרא דמטרוניתא בההיא זמנא, ובעותין דמלכא לקבלה עד דאחיד לה מלכא בידוי, ואוקים לה, ואייתי לה להיכליה, ואומי לה דלא יתפרש מינה לעלמין, ולא יתרחיק מינה.

kaḏ meṭaˀ le-ḡabbah ḥamaˀ lah de-hawa šeḵivaṯ le-ˁafraˀ maˀn ḥamaˀ jaqqiraˀ de-maṭroniṯaˀ be-hahiˀ zimnaˀ u-vaˁuṯin de-malkaˀ loqovlah ˁaḏ de-ˀaḥiḏ lah malkaˀ bi-ḏoj we-ˀoqim lah we-ˀajeṯi lah le-heḵaleh we-ˀomer lah de-laˀ jiṯperaš min-nah le-ˁalmin we-laˀ jiṯreḥiq min-nah

2

כך קודשא בריך הוא, כל זמנין דכנסת ישראל בגלותא, כד הוה מטי זמנא, היא אתיאת והדרת קמי מלכא. והשתא בגלותא דא לאו הכי, אלא קודשא בריך הוא יוחיד בידהא, ויוקים לה, ויתפייס בהדה ויתיב לה להיכליה. ותא חזי דהכי הוא, דהא כתיב נפלה לא תוסיף קום, ועל דא כתיב, (עמוס ט׳:י״א) ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, היא לא תוסיף קום כזמנין אחרנין, אבל אנא אוקים לה. ועל דא כתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת, אני אקים את סוכת דוד. מאן סכת דוד. דא בתולת ישראל. הנופלת: כמה דכתיב נפלה. ודא היא יקרא דבתולת ישראל, ותושבחתא דילה. ודא אוליפנא בההיא שעתא.

kaḵ quḏšaˀ beriḵ huˀ kol zimnin di-ḵneseṯ jiśraˀel be-ḡaluṯaˀ kaḏ hawa maṭe zimnaˀ hiˀ ˀaṯiˀaṯ we-haḏraṯ qame malkaˀ we-haštaˀ be-ḡaluṯaˀ daˀ laˀw haḵi ˀellaˀ quḏšaˀ beriḵ huˀ jaḥiḏ bi-ḏahaˀ we-jehaqim lah

3

אמר רבי יהודה, ודאי מלילתא על לבאי, ואתישבא, ודא ברירו דמלה. ואזלא האי, כמלה חדא דשמענא ושכחנא, והשתא רווחנא לה, דתנינן, אמר רבי יוסי, זמין קודשא בריך הוא לאכרזא על כנסת ישראל ויימא, (ישעיהו נ״ב:ב׳) התנערי מעפר קומי שבי ירושל ם, כמאן דאחיד בידא דחבריה ויימא התנער, קום, כך קודשא בריך הוא יוחיד בה ויימא התנערי, קומי.

4

אמר ליה רבי אחא, וכן כל אינון בני היכלא דמלכא בלישנא דא פתחין, הדא הוא דכתיב, (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך, הא מלכא הכא, ודאי כדין הוא יקרא דילה, וחדוותא דכלא, כד מלכא אתפייס בהדה. (כתיב (מלכים א א׳:ט״ו) ותבא בת שבע אל המלך החדרה כגוונא דא) בכל אינון זמנין איהי אתת לגבי דמלכא, וקמת קמיה, הדא הוא דכתיב, (מלכים א א׳:כ״ח) ותבא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. אבל בזמנא דא לאו הכי, אלא מלכא ייתי לגבה, ויתפייס בהדה, ויתיב לה להיכליה. הדא הוא דכתיב, (זכריה ט׳:ט׳) הנה מלכך יבא לך ודאי, ולא אנת לגביה, יבא לך, לפייסא לך. יבא לך, לאקמא לך. יבא לך, לאשלמא לך בכלא. יבא לך, לאעלאה לך להיכליה, ולאזדווגא עמך זווגא דעלמין, כמה דאת אמר (הושע ב׳:כ״ב) וארשתיך לי באמונה.

19:a

10

זכאין אינון צדיקייא, דקודשא בריך הוא אוליף לון רזין עמיקין דלעילא ותתא, וכלא בגין אורייתא, דהא אורייתא, מאן דישתדל בה, מתעטר בעטרין דשמא קדישא, דהא אורייתא שמא קדישא הוא. ומאן דישתדל בה, אתרשים ואתעטר בשמא קדישא, וכדין ידע ארחין סתימין, ורזין עמיקין דלעילא ותתא, ולא מסתפי לעלמין.

zakkaˀin ˀinnun ṣaddiqajjaˀ de-quḏšaˀ beriḵ huˀ ˀolef lon razin ˁammiqin dil-ˁellaˀ we-ṯaḥtaˀ we-ḵollaˀ beḡin ˀorajeṯaˀ dehaˀ ˀorajeṯaˀ maˀn de-jištaddal bah miṯˁaṭṭar be-ˁiṭrin di-šmaˀ qaddišaˀ dehaˀ ˀorajeṯaˀ šemaˀ qaddišaˀ huˀ u-maˀn de-jištaddal bah ˀiṯrešem we-ˁiṯˁaṭṭar bi-šmaˀ qaddišaˀ u-ḵeḏen jaḏaˁ ˀorhin seṯimin we-razin ˁammiqin dil-ˁellaˀ we-ṯaḥtaˀ we-laˀ mistefe le-ˁalmin

Onnekas on niiden oikeamielisten osa, joille Pyhä —olkoon hän siunattu— opettaa sekä ylä- että ala[maailmoihin liittyviä] syvällisiä salaisuuksia. Ja kaikki Tooran vuoksi, Tooran, jonka parissa painiskelevat kruunataan Pyhän Nimen kruunuin — onhan Toora Pyhä nimi. Ja sen parissa painiskelevaan se kaiverretaan ja hänet sillä kruunataan, ja näin hän on tunteva salaisia polkuja sekä ylä- että ala[maailmoihin liittyviä] syvällisiä salaisuuksia eikä koskaan pelkää.

36:a

4

ובגין כך שירותא דאורייתא ב'. דהא היא אורייתא (ס''א אביה הוי אסוותא) הוי ואסוותא דעלמא. ובגין כך, מאן דאשתדל באורייתא, כאלו אשתדל ביה בשמא קדישא. והא אתמר, דאורייתא כלא, חד שמא קדישא עלאה איהי. ובגין דאיהי שמא קדישא, פתחא בבית, דאיהי כללא דשמא קדישא, בתלת קשרי מהימנותא.

we-haˀ ˀittemar de-ˀorajeṯaˀ kollaˀ ḥad šemaˀ qaddišaˀ ˁillaˀa ˀihi

Kas, [meille] on opetettu, että Toora kokonaisuudessaan on yksi [ja] ylhäisin (mystinen) pyhä nimi.

41:b

2

רבי שמעון אמר כלל כלא, כמה דאית עשר כתרין דמהימנותא לעילא. כך אית עשר כתרי דחרשי מסאבי לתתא. וכל מה די בארעא, מנייהו אחידן בסטרא דא, ומנייהו אחידן בסטרא אחרא.

rabbi šimˁon ˀamar kelal kollaˀ kema de-ˀiṯ ˁeśer kiṯrin di-mhemnuṯaˀ le-ˁellaˀ kaḵ ˀiṯ ˁeśer kiṯrin de-ḥaraše mesaˀve le-ṯattaˀ we-ḵol ma di be-ˀarˁaˀ minnajhu ˀaḥiḏan be-siṭraˀ daˀ u-minnajhu ˀaḥiḏan be-siṭraˀ ˀaḥaraˀ

Rabbi Šimˁon sanoi: «Kaiken kaikkiaan, niin kuin korkeuksissa on kymmenen uskon kruunua, samoin on alhaalla kymmenen saastaista noituuden kruunua. Kaikki maanpäällinen on yhteydessä joko tuohon [korkeuksien] puoleen tai toiseen puoleen (siṭraˀ ˀaḥaraˀ).»

55:a

8

ותא חזי, בשעתא דמסתאבין בני נשא לתתא, מסאבין לון בכלא, והא אתמר. אבל, בשעתא דרוח מסאבא אתער (ס''א לתתא, אתער רוח וכו') חשבתון זר, אלא רוח מסאבא דלתתא, אתער רוח מסאבא אחרא, ואתיהיב ליה רשותא לנחתא לעלמא. מאי רשותא, רשותא דקדושה דהוה נחית ומחי ביה, לא אשתכח, ואסתלק, וכדין אתגלייא דינא, לקבליהון דחייבין, ואוסיף דינא על דיניה, וכדין, תרין רוחין משתכחין בעלמא, חד, רוחא דדינא, וחד, רוחא דמסאבא.

we-ṯaˀ ḥaze be-šaˁaṯaˀ de-mistaˀvin bene našaˀ le-ṯattaˀ mesaˀevin lon be-ḵollaˀ we-haˀ ˀittemar be-šaˁaṯaˀ de-ruaḥ mesaˀevaˀ ˀittaˁar ḥašavtun zar ˀellaˀ ruaḥ mesaˀevaˀ di-le-ṯattaˀ ˀittaˁar ruaḥ mesaˀevaˀ ˀaḥaraˀ we-ˀiṯjehiv leh rešuṯaˀ le-naḥtaˀ le-ˁalmaˀ maj rešuṯaˀ rešuṯaˀ di-qeḏuššaˀ de-hawa naḥiṯ u-maḥe beh laˀ ˀišteḵaḥ we-ˀistallaq u-ḵeḏen ˀiṯgelijjaˀ dinaˀ loqovelhon de-ḥajjavin we-ˀosif dinaˀ ˁal dineh u-ḵeḏen teren ruḥin mištakkeḥin be-ˁalmaˀ ḥaḏ ruḥaˀ de-ḏinaˀ ḥaḏ ruḥaˀ di-mesaˀevaˀ

Tule katsomaan: sillä hetkellä, kun ihmisolennot alhaalla tulevat epäpuhtaiksi, saastuttavat he [itsensä] kaikessa. Ja näinhän on opetettu. Sillä hetkellä, kun saastuttava henki herää (te ajattelette vihollista), alhaalla oleva saastuttava henki — herää toinenkin saastuttava henki, ja sille annetaan valta laskeutua maailmaan. Kenen valta? Pyhyyden, jolla on tapana laskeutua ja lyödä se (ensin mainittu saastuttava henki). Pyhyyttä ei [enää] löydy, koska se on nostettu [korkeuksiin ihmisten syntien tähden]. Näin paljastuu tuomio syntisille, ja tuomio lisätään tuomion päälle. Näin maailmasta löytyy kaksi henkeä: toinen tuomion henki ja toinen epäpuhtaaksi tekevä henki.

169:b

3

אי חסידא קדישא, תא ואגלי לך מלה סתימא. בניינא דגופא דבר נש הכי הוא, רוחא מעם רוחא דקודשא. (יתרו ע''ג, צ''ט ע''ב, רל''ו ע''ב) נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא, יהב חילא, מיד רתיכין דיליה. יהבין חילייהו. חילא דלהון, גרמי ושייפין. כלהו מסטרא דלהון, ותקונייהו דא על דא. סטרא אחרא יהבת בשרא, ומסטרא דילה, אתיא בשרא, ולא מלה אחרא. רתיכין דילה, יהבין כל אינון גידין וערקין, לאמשכא דמא לבשרא. בתר דאלין יהבי חילייהו, שמיא יהבי חילייהו, ומאן אינון. עור דאתמשך על כלא. כגוונא דלהון.

ˀi ḥasiḏaˀ qaddišaˀ taˀ we-ˀaḡalle laḵ milla seṯimaˀ binjanaˀ de-ḡufaˀ de-var naš haḵi huˀ ruḥaˀ me-ˁim ruḥaˀ de-quḏšaˀ nišmeṯaˀ mig-go ˀilanaˀ de-ḥajje kewan de-ruḥaˀ qaddišaˀ jahev ḥelaˀ mij-jaḏ reṯiḵin di-leh jahevin ḥelajjehu ḥelaˀ di-lhon garme we-šajjefin kullehu mis-siṭraˀ di-lhon we-ṯiqqunajjehu daˀ ˁal daˀ siṭraˀ ˀaḥaraˀ jahavaṯ biśraˀ u-mis-siṭraˀ di-lah ˀaṯjaˀ biśraˀ we-laˀ milla ˀaḥaraˀ reṯiḵin di-lah jahavin kol ˀinnun giḏin we-ˁarqin le-ˀamšaḵa damaˀ le-viśraˀ baṯar de-ˀillen jahave ḥelajjehu šemajjaˀ jahave ḥelajjehu u-maˀn ˀinnun ˁor de-ˀiṯmešaḵ ˁal kollaˀ ke-ḡawwenaˀ di-lhon

Kas niin, hurskas pyhä. Tulehan, niin paljastan sinulle piilossa [olevan] asian. Ihmisolennon ruumiinrakenne (guf) on tällainen: henki (ruaḥ) tulee pyhän hengen luota, sielu (nešama) elämän puusta. Kun pyhä henki suo voimastaan, sen vaunut antavat omistaan. Niiden voimat: itseys ja kirkkaus — kaikki niiden puolelta. Ne ovat järjestyksessä toinen toisensa päällä. Siṭra ˀaḥara antaa lihan, ja siltä puolelta tulee liha eikä mitään muuta. Sen vaunut antavat jänteet ja suonet, jotka kuljettavat lihaan veren. Sen jälkeen kun nämä ovat suoneet voimansa, antaa taivas omansa. Ja mikä se on? ˁor joka levittäytyy kaiken päälle niin kuin taivaskin.

Zohar ḥadaš

Berešiṯ

1

(בראשית א׳:ג׳) ויאמר אלהים יהי אור, אמר רבי יצחק, מכאן משמע, דעקרן קודשא בריך הוא להני נטיען, ושתיל לון. דכתיב יהי.

(berešiṯ 1:3) waj-jómer ˀelohim jehi ˀor ˀamar rabbi jiṣḥaq mik-kaˀn mašmaˁ de-ˁiqqaran quḏšaˀ beriḵ huˀ le-hanne neṭiˁan u-šeṯel lon di-ḵeṯiv jehi

Ja Jumala sanoi: «Tulkoon valkeus».
1 Moos. 1:3

Rabbi Jiṣḥaq sanoi: «Tästä kuullaan, että aluksi Pyhä —olkoon Hän siunattu— [säteili] nämä versot ja istutti ne, niin kuin on kirjoitettu: Tulkoon

269

והקדוש ברוך הוא יתברך שמו, ברא השמים בסוד התבונה, שהוא ענין תבונה מתוך היסוד. ובראשית כל הנבראים, ברא צורת המלאכים הקדושים, שהם תחלת כל הנבראים הנאצלים מזיו אור הדרו.

we-haq-qaḏoš baruḵ huˀ jiṯbaraḵ šemo bara haš-šamajim be-soḏ hat-tevuna še-huˀ ˁinjan tevuna mit-toḵ haj-jesoḏ u-veršiṯ kol han-nivraˀim bara ṣuraṯ ham-malˀaḵim haq-qeḏošim še-hem teḥillaṯ kol han-nivraˀim han-neˀeṣalim miz-ziw ˀor haḏaro

Ja pyhä, siunattu, olkoon hänen nimensä ylistetty, loi taivaat perustuksista käsin ymmärryksen salaisuuden kautta; sehän on ymmärryksen tehtävä. Ja kaiken luotavan alussa hän loi pyhien enkeleiden hahmot. Ne ovat alku kaikelle, mikä luodaan — ne virtaavat hänen loisteensa valon kirkkaudesta.

664

כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, הוה עיקרא דכלא מיא, ומן מיא אשתיל כל עלמא. ועבד קודשא בריך הוא תלתא אומנין, דיעבדון אומנותיה בהאי עלמא, ואלין אינון: שמיא, וארעא, ומיא. ועל ידוי דאלין, אתברי כל מה די בעלמא דין.

kaḏ beraˀ qudšaˀ beriḵ huˀ ˁalmaˀ hawa ˁiqqaraˀ de-ḵollaˀ majjaˀ u-min majjaˀ ˀaštel kol ˁalmaˀ we-ˁavaḏ qudšaˀ beriḵ huˀ telaṯa ˀummanin de-jaˁavdon ˀummanuṯeh be-haj ˁalmaˀ we-ˀillen ˀinnun šemajjaˀ we-ˀarˁaˀ u-majjaˀ we-ˁal jeḏoj de-ˀillen ˀiṯbere kol ma di be-ˁalmaˀ ḏen

Kun Pyhä —olkoon Hän siunattu— loi maailman, oli kaikki alun perin vettä (/kaiken juuri oli vesi). Vedestä Hän levitti (/kylvi) koko maailman. Pyhä —olkoon Hän siunattu— teki kolme arkkitehtiä (/demiurgia), jotka toteuttivat Hänen suunnitelmansa tämänpuoleisessa maailmassa. Ja nämä ne olivat: taivaat, maa ja vesi. Niiden avulla luotiin kaikki, mitä tässä maailmassa on.

665

וזמין לאלין תלתא, לכל חד מנהון, לאפקא ברייתא דצריך לעלמא. זמין למיא, אמר ליה את אפיק לארעא דתחותך, ואת זיל אתכניש לאתר חד, ומיא עבד כך, הדא הוא דכתיב, (בראשית א) יקוו המים.

we-zammen le-ˀillen telaṯa le-ḵol ḥaḏ minnehon le-ˀappaqaˀ berijjaṯaˀ di-ṣriḵ le-ˁalmaˀ zammen le-majjaˀ ˀamar leh ˀat ˀappeq le-ˀarˁaˀ di-ṯeḥoṯaḵ we-ˀat zil ˀiṯkeneš la-ˀaṯar ḥaḏ u-majjaˀ ˁavaḏ kaḵ haḏaˀ huˀ di-ḵeṯiv (berešiṯ 1:9) jiqqawu ham-majim

Ja Hän kutsui kunkin noista kolmesta tuottamaan maailmaan tarvittavan luomakunnan. Hän kutsui veden ja sanoi sille: «Tuota sinä maa, joka on alapuolellasi. Mene ja kokoonnu yhteen paikkaan.» Ja vesi teki näin. Tästähän on kirjoitettu:

Kokoontukoot vedet
1. Moos. 1:9

666

קרא לארעא, אמר לה, את אפיק בריין מינך, בעירין וחיותן וכדדמי לון, מיד עבדת כך, הדא הוא דכתיב (שם) ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה.

qeraˀ le-ˀarˁaˀ ˀamar lah ˀat ˀappeq birjan minaḵ beˁirin we-ḥewaṯan uḵ-de-ḏame lon mij-jaḏ ˁavedaṯ kaḵ haḏaˀ huˀ di-ḵeṯiv (berešiṯ 1:24) waj-jomer ˀelohim toṣe ha-ˀareṣ nefeš ḥajja le-minah

Hän kutsui maan, sanoi sille: «Tuota sinä luotuja itsestäsi — karjaa ja eläimiä ja sen sellaisia.» Maa teki heti niin. Tästähän on kirjoitettu:

Jumala sanoi: «Tuottakoon maa kaikenlaisia eläviä olentoja»
1. Moos. 1:24

667

קרא לשמים, אמר לון, אתון אבדילו בין מיא למיא, עבדו כך, הדא הוא דכתיב, (שם) ויעש אלהים את הרקיע. קרא לארעא, אמר לה אפיקי דשאים ועשבים ויבולין ואילני חקלא, מיד מה כתיב בה. (שם) ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע.

qeraˀ laš-šamajim ˀamar lon ˀattun ˀavdilu ben majjaˀ le-majjaˀ ˁavaḏu kaḵ haḏaˀ huˀ di-ḵeṯiv (berešiṯ 1:7) waj-jaˁaś ˀelohim ˀeṯ-ha-raqiaˁ qeraˀ le-ˀarˁaˀ ˀamar lah ˀappiqi dešaˀim we-ˁiśbim wi-vulin we-ˀilane ḥaqlaˀ mij-jaḏ ma keṯiv bah (berešiṯ 1:12) wat-toṣe ha-ˀareṣ dešeˀ ˁeśev mazriaˁ zeraˁ

Hän kutsui taivaat, sanoi niille: «Erottakaa te vedet vesistä!» Ne tekivät niin. Tästähän on kirjoitettu:

Jumala teki kannen
1. Moos. 1:7

Hän kutsui maan, sanoi sille: «Tuota ruohoa ja heinää sekä peltojen satoja ja puita.» Heti [tapahtui] niin kuin on kirjoitettu seuraavassa:

Maa versoi vihreyttä, siementä tekeviä kasveja
1. Moos. 1:12

668

קרא כמו כן לשמים, אמר לון, יהא בכון נהורין ובוצינין לאנהרא על ארעא, הדא הוא דכתיב, (שם) יהי מארת ברקיע השמים. קרא כמו כן למיא, אמר לון, אתון אפיקו ריחשא דנונין ועופין, וכדדמי לון, הדא הוא דכתיב (שם) ישרצו המים שרץ נפש חיה. ועל ידיהון דתלתא אלין, אתעביד כל עובדא דבראשית, כל חד וחד לזיניה

qeraˀ kemo ḵen laš-šamajim ˀamar lon jeheˀ beḵon nehorin u-vuṣinin le-ˀanharaˀ ˁal ˀarˁaˀ haḏaˀ huˀ di-ḵeṯiv (berešiṯ 1:14) jehi meˀorot bi-rqiaˁ haš-šamajim qeraˀ kemo ḵen le-majjaˀ ˀamar lon ˀattun ˀappiqu riḥaša de-nunin we-ˁofin uḵ-de-ḏame lon haḏaˀ huˀ di-ḵeṯiv (berešiṯ 1:20) jišreṣu ham-majim šereṣ nefeš ḥajja we-ˁal jeḏehon di-ṯlaṯaˀ ˀillen ˀiṯˁaveḏ kol ˁovaḏaˀ di-vrešiṯ kol ḥaḏ we-ḥaḏ le-zineh

Samalla tavalla (/jälleen) Hän kutsui taivaat, sanoi niille: «Olkoot teissä valoja ja lamppuja valaisemassa maata.» Tästähän on kirjoitettu:

Tulkoon valoja taivaankanteen
1. Moos. 1:14

Samalla tavalla (/jälleen) Hän kutsui vedet, sanoi niille: «Tuottakaa te kalojen ja lintujen vilinää ja sen sellaista.» Tästähän on kirjoitettu:

Viliskööt vedet eläviä olentoja
1. Moos. 1:20

Näiden kolmen avulla tehtiin kaikki luodut kukin lajinsa mukaan.

669

כד אתא יומא שתיתאה, כלהו הוו זמינין למברי כשאר יומין. אמר לון הקדוש ברוך הוא, לא שום חד מנכון, יכיל למעבד בריה דא בלחודוי, כשאר כל בריין דהוו עד כאן, אלא כולכון תתחברון כחדא ואנא עמכון, ונעביד אינשא. דהא אתון לא תיכלול למעבדיה בלחודיכון, אבל גופא יהא דילכון תלתיכון, ונשמתא דילי.

ḵaḏ ˀaṯaˀ jomaˀ šeṯiṯaˀa kolho hawo zeminin le-mivre ki-šeˀar jomin ˀamar lon haq-qadoš baruḵ huˀ laˀ šum ḥaḏ minneḵon jaḵel le-meˁbaḏ berija ḏaˀ bi-lḥoḏoj ki-šeˀar kol berijjan da-hawo ˁaḏ kan ˀellaˀ kulḵon tiṯḥabberun ka-ḥaḏaˀ wa-ˀanaˀ ˁimmeḵon we-naˁaveḏ ˀenašaˀ dehaˀ ˀattun laˀ ṯeḵelul le-meˁbeḏeh bi-lḥoḏeḵon ˀaval gufaˀ jeheˀ ḏi-leḵon telaṯeḵon we-nišmaṯaˀ ḏi-li

Kun tuli kuudes päivä, oli kaikki kutsuttu luomaan niin kuin muinakin päivinä. Pyhä —olkoon Hän siunattu— sanoi niille: «Yksikään teistä ei pysty tekemään tätä olentoa itse niin kuin [oli laita] kaikkien muiden olentojen [kanssa], jotka ovat tulleet [oleviksi] tähän mennessä. Vaan lyöttäytykää te kaikki yhteen ja minä [olen] teidän kanssanne. Tehkäämme ihminen! Sitä te ette yksin pysty tekemään, mutta ruumis olkoon teidän kolmen ja sielu (nišmaṯaˀ) minun.

670

ולפיכך קרא לון קודשא בריך הוא, ואמר לון נעשה אדם, אנא ואתון. אנא נשמתא, ואתון גופא. וכך הוא, דגופא הוא מתלתהון, דהוו אומנין בעובדא דבראשית, ונשמתא יהבה קודשא בריך הוא, דאשתתף עמהון בה.

u-lefiḵaḵ qeraˀ lon quḏšaˀ beriḵ huˀ wa-ˀamar lon naˁaśe ˀaḏam ˀanaˀ we-ˀattun ˀanaˀ nišmaṯaˀ we-ˀattun gufaˀ we-ḵaḵ huˀ de-gufaˀ huˀ mit-telaṯhon da-hawo ˀummanin be-ˁovaḏaˀ di-vrešiṯ we-nišmaṯaˀ jahavah quḏšaˀ beriḵ huˀ de-ˀištattef ˁimmehon bah

Niinpä Pyhä —olkoon Hän siunattu— kutsui ne ja sanoi niille: «Tehkäämme ihminen, minä ja te — minä sielun ja te ruumiin.» Ja näin on, että ruumis on kolmesta luomistyön arkkitehdistä (/demiurgista), ja sielun (nišmaṯaˀ) antoi Pyhä —olkoon Hän siunattu— joka liittyi tässä niihin.

671

בצלמנו כדמותנו, כלומר דאתחזי לנא, בההוא גופא דאתנסב מנכון, למנדע ולאדמאה לכון, כההוא דאתנסיב מני, דהוא נשמתא, דיתפרש מעובדוי דעלמא, ויהא תאובתיה ורעותיה לעילאין קדישין.

be-ṣalmenu ki-ḏmuṯenu ke-lomar de-ˀiṯḥaze lanaˀ be-hahuˀ gufaˀ de-ˀiṯnesiv minneḵon le-mindaˁ u-le-ˀiddemaˀa leḵon ke-hahuˀ de-ˀiṯnesiv minni de-huˀ nišmaṯaˀ de-jiṯperaš me-ˁovaḏoj de-ˁalmaˀ wi-heˀ tiˀuvteh u-reˁuṯeh le-ˁillaˀin qaddišin

kuvaksemme, kaltaiseksemme
1. Moos. 1:26

Toisin sanoen, että [hän] näyttäisi meiltä. Teistä otetun ruumiin kautta hän tuntee teidät ja muistuttaa teitä. Kun taas sen [kautta], joka on otettu minusta, siis sielun [kautta], hän erottautuu maailman töistä (/maallisista asioista) ja hänen halunsa ja tahtonsa ovat kohti pyhiä taivaita.

672

ועוד בצלמנו כדמותנו, דגופא דאתנסיב מנכון, לא יהא בקיומא כגיניכון. מאי כגיניכון. כאינון בריין דאפקתון, על דאיהי עפרא כשאר כל בריין. וההיא נשמתא קדישא דאנא יהיב ביה, דיהוי לה קיומא לעלמין, דליתה גופא, וידמה בקיומא לי.

we-ˁoḏ be-ṣalmenu ki-ḏmuṯenu de-gufaˀ de-ˀiṯnesiv minneḵon laˀ jeheˀ be-qijjumaˀ ke-ḡineḵon maj ke-ḡineḵon ke-ˀinnun berijjan de-ˀappeqtun ˁal de-ˀihi ˁafraˀ ki-šeˀar kol birjan we-hahiˀ nišmaṯaˀ qaddišaˀ de-ˀanaˀ jahev beh de-jehewe lah qijjumaˀ le-ˁalmin de-leṯa gufaˀ we-jiḏme be-qijjumaˀ li

Ja lisäksi

kuvaksemme, kaltaiseksemme
1. Moos. 1:26

teistä otetun ruumiin kautta (/vuoksi) hän teidän tavoin ei ole pysyvä. Millä tavoin [hän on] kuin te? Niin kuin muut olennot, jotka te tuotitte, sillä hän on tomua niin kuin loput kaikesta luomakunnasta. Mutta tämä pyhä sielu, jonka minä annoin hänelle, on pysyvä ikuisuuksiin —mitä ruumis ei ole— ja muistuttaa pysyvyydessä[än] minua.


© hazael@qabbala.fi
Prisca Theosophia
Päivitetty