Valon portit

Johdanto

שאלת ממני אחי ידיד נפשי להאיר לפניך נתיב בעניין שמותיו של הקב"ה יתעלה ויתברך, להפיק בהם רצונך ולהגיע בהם למחוז חפצך. ולפי שראיתי כוונתך ישרה וטובה יותר משאלתך, הוצרכתי להודיעך איזה דרך יחלק אור ומה הוא הדרך שהשם יתברך חפץ או אינו חפץ. וכשתגיע לידיעת דבר זה אז תקרא וי"י יענה, ותהיה מן הקרובים אליו ותאהב אותו בכל נפשך, ותתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך:

šaˀalta mimmenni ˀaḥi jedid nafši lehaˀir lefaneka netiv be-ˁinjan šemotaw šel haq-qadoš baruk huˀ jitˁalle we-jitbarek, lehafiq bahem reṣoneka lehaggiaˁ bahem le-maḥoz ḥefṣeka. u-lefi šeraˀiti kawwanateka ješara we-ṭova joter miš-šeˀelateka, huṣerakti lehodiˁaka ˀeze derek jeḥalleq ˀor u-ma huˀ had-derek šehaš-šem jitbarek ḥofeṣ ˀo ˀeno ḥofeṣ. u-kaš-haggiaˁ le-jediˁat davar ze ˀaz tiqraˀ we-jhwh jaˁane, we tihje min haq-qerovim ˀalaw we-toˀhav ˀoto be-kol nafšeka, we-titˁanneg ˁal jhwh waj-jitten leka miš-šeˀalot libbeka.

Pyysit minua, veljeni ja sydänkäpyseni, valottamaan sinulle polkua kohti pyhän —olkoon hän ylistetty ja siunattu— nimiä, jotta saisit jalostettua niistä, mitä haluat ja pääsisit niiden avulla toiveittesi satamaan. Vaikka olenkin nähnyt, että pyyntösi on oikeutetumpi ja jalompi kuin tarkoituksesi, tunnen, että minun on pakko kertoa sinulle, mitä tietä valo kulkee, ja mikä on se tie, jonka Jumala haluaa tai ei halua. Ja kun olet päässyt selville tästä seikasta, silloin [voit] kysyä ja Jumala vastaa ja sinä kuulut niihin, jotka ovat häntä lähellä, ja sinä rakastat häntä koko sielustasi (nefeš) ja iloitset hänestä, ja hän suo sinulle, mitä sydämesi halajaa.

הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם י"י, מפניו יחילו עליונים ותחתונים, מפחדו תרעש הארץ ולפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו (נחום א, ו). הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה (איוב טו, טו טז). והיאך ישתמש ילוד אשה בשמותיו הקדושים ויעשה מהם גרזן לחתוך בו. ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן לשלוח יד בכתר מלכות ולהשתמש בו? והנה אמרו רז"ל: כל ההוגה את י"י באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא.

ha-loˀ jadaˁta ˀim loˀ šamaˁta ˀelohe ˁolam jhwh mip-penaw jaḥilu ˁeljonim we-taḥtonim mip-paḥado tirˁaš ha-ˀareṣ lifne zaˁmo mi jaˁamod u-mi jaqum baḥaron ˀappo (naḥum 1:6) hen biqdošu loˀ jaˀamin we-šamajim loˀ-zakku be-ˁenaw ˀaf ki-nitˁav we-neˀela ˀiš-šote kammajim ˁawla (ˀijjov 15:15-16) heˀak jištammeš jalud ˀišša baš-šemotaw haq-qadošim we-jaˁaśe me-hem garzen liḥtok bo u-mi huˀ ze we-ˀi ze huˀ ˀašer malˀu libbo la-ˁaśot ken li-šloaḥ jad be-keter malkut u-lehištammeš bo we-hinne ˀameru rabbotenu zikronam li-vraka kol ha-hoge ˀet jhwh be-ˀotijjotaw ˀen lo ḥeleq la-ˁolam hab-baˀ

Etkö jo ole oppinut, etkö ole kuullut Jumalan maailman jumalolennoista
Jes. 40:28

, joiden edessä ylä- ja alamaailmat järkkyvät ja joita peläten maa vapisee?

Kuka kestää hänen raivoaan, kuka voi vastustaa hänen vihansa hehkua?
Nah. 1:6

Eihän Jumala luota edes enkeleihinsä, taivaskaan ei ole hänen silmissään puhdas! Kuinka sitten kelvoton ja turmeltunut ihminen, joka juo pahuutta kuin vettä?
Job 15:15-16

Miten naisen synnyttämä voisi käyttää hänen pyhiä nimiään ja tehdä niistä kirveen jolla hakata? Kuka [voisi] täyttää sydämensä tehdäkseen niin, että ojentaisi kätensä valtakunnan kruunuun ja käyttäisi sitä hyväksi?

Kas, rabbimme —olkoon heidän muistonsa siunattu— sanoivat: «Kenelläkään, joka lausuu Jumalan nimen sen kirjoitusasun mukaan, ei ole osuutta tuonpuoleisessa maailmassa.»

והנה קדוש עליון ר חנינא בן תרדיון שלא היה הוגה את י"י דרך חול ודרך תשמיש, זולתי דרך כבוד כדי ללמוד ולהבין דרכי י"י יתברך ועם כל זה נענש, אנו העניים והחסרים קל וחומר. הלא תראה מה שכתב י"י יתברך בתורתו: לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא (שמות כ, ז). ואף על פי שבא להזהיר על שבועת שקר הוציא הדבר בלשון שיש משמעות שלא תשא את שמו על שפתיך לבטלה; שהיה יכול לומר לא תישבע בשם י"י אלהיך לשקר, אבל כשכתב לא תשא וגו' שמע מינה תרתי. ומשה רבינו עליו השלום כשעלה למרום למד ממלאכי השרת סוד הזכרת י"י יתברך, והזהיר את ישראל על זה ואמר: כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו (דברים לב, ג). ואם מלאכי מעלה מוזהרים בהזכרת י"י יתברך, על אחת כמה וכמה רימה ותולעה, וכל שכן המתפתה בדעתו להשתמש בכתר קונו. קל וחומר שאין בזמן הזה בקיאין בהזכרת יוי ובשימושיו על דרך הפעולה. ואם כן לא יעלה ביד המזכירו רק איבוד עולמו ומעלה חרס בידו, ועל כיוצא בו אמרו רז"ל: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם:

we-hinne qadoš ˁeljon rabbi ḥanina ben teradjon šel-loˀ haja hoge ˀet jhwh derek ḥol we-derek tašmiš zulati derek kavod kede li-lmod u-le-havin darke jhwh jitbarak we-ˁim kol ze neˁenaš ˀanu ha-ˁanijjim we-ha-ḥaserim qal wa-ḥomer ha-loˀ tirˀe ma šek-katav jhwh jitbarak be-torato loˀ tiśśaˀ ˀet-šem-jhwh ˀeloheka laśśaw (šemot 20:7) we-ˀaf ˁal pi šeb-baˀ le-hazhir ˁal ševuˁat šeqer hoṣiˀ had-davar bal-lašon šej-ješ mašmaˁot šel-loˀ tiśśaˀ ˀet-šemo ˁal šefatik le-vaṭṭala še-haja jakol lomar loˀ tiššabaˁ be-šem jhwh ˀeloheka laš-šaqer ˀaval ke-šek-katav loˀ tiśśaˀ we-gomer šemaˁ minah tarte u-moše rabbinu ˁalaw haš-šalom ke-še-ˁala le-marom lamad mim-malˀake haš-šaret sod hazkarat jhwh jitbarak we-hizhir ˀet jiśraˀel ˁal ze we-ˀamar ki šem jhwh ˀeqra havu godel le-ˀlohenu (devarim 32:3) we-ˀim malˀake maˁla muzeharim be-hazkarat jhwh jitbarak ˁal ˀaḥat kamma we-kamma rimma we-toleˁa we-kol šaken ham-mitpatte be-daˁto lehištammeš be-keter qono qal wa-ḥomer še-ˀen bi-zman haz-ze beqiˀin be-hazkarat jhwh u-ve-šimmušaw ˁal derek hap-peˁulla we-ˀim ken loˀ jaˁale be-jad ham-mazkiro raq ˀibbud ˁolmo u-maˁale heres be-jado we-ˁal kaj-joṣeˀ vo ˀameru rabbotenu zikronam li-vraka kol šel-loˀ has ˁal kevod qono raˀuj lo šel-loˀ ba la-ˁolam

Kas, korkeasti pyhää rabbi Ḥanina ben Teradjonia rangaistiin, vaikka hänellä ei ollut tapana lausua jhwh:tä maallisesti tai käytännön näkökulmasta vaan kunnioituksesta ja [halusta] oppia ymmärtämään jhwh:n tiet — olkoon Hän siunattu. Sitä suuremmalla syyllä meitä heikkoja ja vaivaisia [tulisi rangaista]. Katso, mitä jhwh —olkoon Hän siunattu— on kirjoittanut Toorassaan:

Älä käytä väärin Herran, Jumalasi, nimeä
2. Moos. 20:7

Vaikka [käsky] kieltääkin tekemästä väärää valaa, ilmauksessa tulee esille sekin seikka, että siitä voidaan johtaa [kielto] olla lausumatta Hänen nimeään turhaan. [Käsky] olisi voinut kuulua: Älä vanno turhaan Herran, sinun Jumalasi nimeen, mutta se on kirjoitettu Älä käytä väärin jne. Molemmat merkitykset [tulevat kyseeseen]. Noustessaan korkeuksiin rabbimme Mooses —rauha hänelle— oppi palvelusenkeleiltä Jumalan —olkoon Hän siunattu— nimen lausumisen salaisuuden ja varoitti israelia asiasta sanoen:

Minä julistan Herran nimeä. Ylistäkää Jumalamme kunniaa!
5. Moos. 32:3

Jos [kerran] taivaan enkeleitä varoitetaan lausumasta Jumalan —olkoon Hän siunattu— nimeä, niin eikö sitten toukan, [maan] matosen tai tiedossaan hairahtuneen naapurin olisi oltava [lausumatta sitä ja oltava] profanoimatta luojansa kruunua. Edellä mainittu sitäkin suuremmalla syyllä, sillä tänä [meidän] aikana[mme] [missään] ei ole Jumalan nimen lausumisen ja käytännön hyödyntämisen asiantuntijoita. Mikäli ei [nimittäin] onnistu lausumisessa, tuhoaa vain maailmansa ja saa aikaan hävitystä. Ja tällaisestahan ovat rabbimme —olkoon heidän muistonsa siunattu— sanoneet:

Sellaisen, joka ei osoita huomaavaisuutta luojansa kunniaa kohtaan, olisi ollut parempi olla tulematta tämänpuoleiseen maailmaan.
Ḥagiga 2:1

ועתה בני שמע בקולי ותהיינה אזניך קשובות לעצתי. בני, אם יפתוך חטאים אל תאבה (משלי א, י). אם יאמרו: לכה אתנו ונמסור בידך שמות והזכרות שתוכל להשתמש בהם, בני אל תלך בדרך אתם. מנע רגלך מנתיבתם, כי אותם השמות והשימושים כולם מיני רשת ומכמורת לצודד בהם הנפשות וללכת לאבדון. ואם באמת היו ביד החכמים הראשונים שמות הקדושים מקובלים מפי הנביאים, כגון שם של ע"ב, שם של מ"ב, ושם של י"ב, ושאר שמות הקודש הרבה, והיו יכולים לחדש בהם אותות ומופתים בעולם, לא היו משתמשים בהם לצרכם רק בעת הגזירה לפי שעה או על צד קידוש השם. כגון, רבי מאיר שהציל אחות אשתו מקובה של זונות, ואמר לאותו הכותי השומר: בכל שעה שתראה עצמך בצער אמור אלהי מאיר ענני ואתה ניצול. ואף על פי שאמר כך לאותו הכותי בשעה שנצרך רבי מאיר וראה עצמו בסכנה, לא נשתמש בשם אלא ברח לו, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה. או בעניין חוני המעגל, או בעניין רבא עם שבור מלכא כדאיתא בפרק סדר תעניות, או בענין דוד כשכרה שיתין וקפא תהומא ובעא למשטפא לעלמא כדאיתא פרק החליל ובסנהדרין:

we-ˁatta beni šemaˁ be-qoli we-tihjena ˀazneḵa qaššuvoṯ le-ˁeṣaṯi beni ˀim jefatuḵa ḥaṭṭaˀim ˀal-tove (miśle 1:10) ˀim-jomeru leḵa ˀittanu we-nimsor be-jadeḵa šemoṯ we-haz-zeḵaroṯ šet-tuḵal le-hištammeš ba-hem beni ˀal teleḵ be-ḏereḵ ˀittam menaˁ raḡleḵa min-neṯivaṯam (miśle 1:15) ki ˀoṯam haš-šemot we-haš-šimmušim kullam mine rešet u-miḵmoreṯ le-ṣoḏeḏ ba-hem han-nefašoṯ la-leḵeṯ le-ˀavaddon we-ˀim be-ˀemeṯ haju be-jaḏ ha-ḥaḵamim ha-rišonim šemoṯ haq-qadošim mequbbalim mip-pi han-neviˀim ke-ḡon šem šel 72 šem šel 42 we-šem šel 12 we-šeˀar šemoṯ haq-qodeš harbe we-haju jeḵolim le-ḥaddeš ba-hem ˀoṯoṯ u-mofeṯim ba-ˁolam loˀ haju mištammešim ba-hem le-ṣorkam raq be-ˁet hag-gezera le-fi šaˁa ˀo ˁal ṣad qidduš haš-šem ke-ḡon rabbi meˀir še-ḥiṣṣil ˀaḥoṯ ˀišto me-qubba šel zonoṯ we-ˀamar le-ˀoṯo hak-kuṯi haš-šomer be-ḵol šaˁa še-ṯirˀe ˁaṣmeḵa be-ṣaˁar ˀemor ˀelohe meˀir ˁaneni we-ˀatta niṣṣol we-ˀaf ˁal pi še-ˀamar kaḵ le-ˀoṯo hak-kuṯi baš-šaˁa še-niṣraḵ rabbi meˀir we-raˀa ˁaṣmo be-sakkana loˀ ništammeš baš-šem ˀella baraḥ lo kiḏ-ˀiṯaˀ bi-feraq qammaˀ de-ˁavoḏa zara ˀo ba-ˁinjan ḥoni ham-meˁaggel ˀo ba-ˁinjan ravaˀ ˁim šavor malkaˀ kiḏ-ˀiṯaˀ bi-feraq seḏer taˁaniṯ ˀo ba-ˁinjan dawiḏ ke-šek-kara šittin u-qefaˀ tehomaˀ u-veˁaˀ le-mišṭefaˀ le-ˁalmaˀ kiḏ-ˀiṯaˀ bi-feraq ha-ḥalil u-ve-sanheḏrin

Ja nyt poikani, kuule minun ääneni, tarkatkoot sinun korvasi neuvoani.

Älä suostu, poikani, synnintekijöiden viekoituksiin,
Sananl. 1:10

jos he sanovat: «Tule mukaan, niin me luovutamme käsiisi nimiä ja invokaatioita, joilla voit toteuttaa toiveesi.»

Heidän tielleen, poikani, älä lähde, pidä jalkasi poissa heidän poluiltaan,
Sananl. 1:15

sillä nuo nimet ja niiden käyttö[tavat] ovat verkon tai rysän ilmentymiä sielujen nappaamiseksi ja johdattamiseksi abaddoniin. Ensimmäisillä viisaillamme (ha-ḥaḵamim ha-rišonim) todellakin oli profeetoilta vastaanotettuja pyhiä nimiä, kuten 72-, 42- ja 12-kirjaimiset nimet ja runsaasti muita pyhiä nimiä. He olisivat voineet tuottaa uusia merkkejä ja ihmeitä maailmaan, [mutta] he eivät käyttäneet niitä omaan tarpeeseensa vaan ainoastaan maallisten määräysten toimeenpanon (/hädän) hetkellä tai Jumalan nimen pyhittämiseksi. Niin kuin rabbi Meˀir, kun hän pelasti vaimonsa siskon porttolasta sanomalla sitä vartioivalle vääräoppiselle: «Joka kerta, kun huomaat olevasi pulassa, sano: "Meˀirin Jumala, vastaa minulle!" Ja sinä pelastut.» Vaikka hän oli sanonut tämän sille vartioivalle vääräoppiselle, oman hätänsä hetkellä —kun rabbi Meˀir huomasi olevansa vaarassa— hän ei käyttänyt [Jumalan] nimeä, vaan pakeni. Näinhän on [kerrottu] ˁAvoḏa zaran ensimmäisessä luvussa. Tai Ḥoni Kehänpiirtäjän tapauksessa tai Ravan ja kuningas Šapurin tapauksessa, niin kuin on [kerrottu] Taˁaniṯ-traktaatin luvussa. Tai Daavidin tapauksessa, kun hän kaivoi [temppelin] perustuksia,ja pohjavesi (tehomaˀ) nousi ja halusi tulvia maailmaan. Näinhän on [kerrottu] ha-Ḥalil-luvussa ja [Talmuḏ Jerušalmin] Sanheḏrin-[traktaati]ssa.

וגדר האמת ומסורת הברית כי הרוצה להשיג חפציו בעניין שמותיו של הקב"ה הוא שישתדל אדם בכל כוחו בתורה להשיג כוונת כל שם ושם מאותן שמות הקודש הנזכרים בתורה, כגון אהיה, יה, יהוה, אדני, אל, אלוה, אלהים, שדי, צבאות. וידע אדם ויבין כי כל שם ושם מאלו השמות כולם הם כדמיון מפתחות לכל דבר ודבר שאדם צריך לכל צד ועניין בעולם. וכשיתבונן באלו השמות, ימצא כל התורה והמצוות תלוי בהם; וכשידע כוונת כל שם ושם מאלו השמות, יכיר וידע גדולת מי שאמר והיה העולם, ויפחד ויירא מלפניו וישתוקק ויכסוף ויתאווה להידבק בו מתוך ידיעת שמותיו יתברך, ואז יהיה קרוב לי"י ותהיה תפילתו מקובלת, ועל זה נאמר, אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו (תהלים צא, טו).

we-ḡeḏer ha-ˀemeṯ u-massoreṯ hab-beriṯ ki ha-roṣe le-haśśiḡ ḥafaṣaw be-ˁinjan šemoṯaw šel haq-qaḏoš baruḵ huˀ huˀ šej-jištaddel ˀaḏam be-ḵol koḥo bat-tora le-haśśiḡ kawwanaṯ kol šem we-šem me-ˀoṯan šemoṯ haq-qaḏoš han-nizkarim bat-tora ke-ḡon ˀhjh jh jhwh ˀdnj ˀl ˀlwh ˀlhjm šdj ṣbˀwt we-jeḏa ˀaḏam we-javin ki kol šem we-šem me-ˀellu haš-šemoṯ kullam hem keḏimjon mefatteḥoṯ le-ḵol davar we-ḏavar še-ˀaḏam ṣariḵ le-ḵol ṣaḏ we-ˁinjan ba-ˁolam u-ḵ-šej-jiṯbonan be-ˀellu haš-šemoṯ jimṣa kol hat-tora we-ham-miṣwoṯ taluj bahem u-ḵ-šej-jeḏaˁ kawwanaṯ kol šem we-šem me-ˀellu haš-šemoṯ jakkir we-jeḏaˁ geḏolaṯ mi še-ˀamar we-haja ha-ˁolam we-jifḥaḏ we-jira mil-le-fanaw we-jištoqeq we-jiḵsof we-jiṯˀawwe le-hiddaveq bo mit-toḵ jeḏiˁaṯ šemoṯaw jiṯbareḵ we-ˀaz jihje qarov le-jj we-tihje tefillaṯo mequbbeleṯ we-ˁal ze neˀemar ˀaśaggevehu ki-jaḏaˁ šemi jiqraˀeni we-ˀeˁenehu (tehillim 91:14-15)

Ja [onhan] totuuden aita ja liiton perinne, että se, joka haluaa saavuttaa tavoittelemansa asiat Pyhän —olkoon Hän siunattu— nimien avulla, pyrkii kaikin voimin saavuttamaan kunkin nimen tarkoituksen (kawwana) Tooraan ylös kirjoitetuista Jumalan nimistä, kuten אהיה (ˀehje), יה (jah), יהוה (jhwh), אדני (ˀadonaj), אל (ˀel), אלוה (ˀeloah), אלהים (ˀelohim), שדי (šaddaj) sekä צבאות (ṣevaˀoṯ). Ja tietäköön ja ymmärtäköön hän, että kaikki nämä nimet ovat ikään kuin avaimia siihen, mitä ihminen tarvitsee maailman käänteissä ja [eri] yhteyksissä. Kun näitä nimiä tarkkailee [sielunsa silmin], havaitsee, että koko Toora ja kaikki käskyt riippuvat niistä. Kun sitten [oppii] tuntemaan näistä nimistä kunkin nimen tarkoituksen (kawwana), oivaltaa ja tuntee Hänen suuruutensa, joka sanoi, ja maailma tuli ja pelkää sekä vapisee Hänen edessään, kaipaa, isoaa ja janoaa takertua Häneen Hänen nimiensä tuntemisen voimin — olkoon Hän siunattu. Silloin [voi olla varma], että on lähellä Jumalaa ja että Jumala ottaa rukoukset vastaan. Tätä koskien on kirjoitettu:

Hän tunnustaa minun nimeäni, siksi suojelen häntä. Kun hän huutaa minua, minä vastaan.
Ps. 91:14-15

לא אמר הכתוב אשגבהו כי יזכור שמי, אלא 'כי ידע שמי', הידיעה היא העיקר, ואחר כך, 'יקראני ואענהו'; כלומר, כשיצטרך לדבר ויתכוון באותו השם שאותו הדבר שהוא צריך תלוי בו, אז 'אענהו'. הלא תראה כי בעת הצרה הזכיר יעקב אל שדי ואמר: אל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד). ודניאל כשהתפלל אל המקדש אמר: והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני (דניאל ט, יז). ואף על פי שדרשו רז"ל בברכות: למען אברהם שקראך אדון, עדיין צריכין אנו למודעי. וחנה כשהתפללה שיתן לה י"י זרע אנשים מה כתיב י"י צבאות אם ראה תראה בעני אמתך (שמואל, א, יא). ואף על פי שדרשו בו בברכות מה שדרשו, עדיין יש עיקר ושורש פנימי לדבר, ולא לדרשא קאתינא אלא לעיקרא דמלתא קאתינא. ואחר שכן הוא, צריכין אנו למסור בידך עיקר ושורש להישען עליו:

loˀ ˀamar hak-kaṯuv ˀaśaggevehu ki jizkor šemi ˀella 'ki-jaḏaˁ šemi' haj-jeḏiˁa huˀ ha-ˁiqqar we-ˀaḥar kaḵ 'jiqraˀeni we-ˀeˁenehu' kelomar ke-šej-jiṣṭareḵ le-ḏavar jiṯkawwen be-ˀoṯo haš-šem še-ˀoṯo had-davar še-huˀ ṣariḵ taluj bo ˀaz 'ˀeˁenehu' ha-loˀ tirˀe ki be-ˁeṯ haṣ-ṣara hizkir jaˁaqov ˀel šaddaj we-ˀamar we-ˀel šaddaj jitten laḵem raḥamim (berešiṯ 43:14) we-ḏaniˀel ke-še-hiṯpallel ˀel ham-miqdaš ˀamar we-haˀer paneḵa ˁal-miqdašeḵa haš-šamem le-maˁan ˀaḏonaj (daniˀel 9:17) we-ˀaf ˁal pi še-ḏarešu rabboṯenu ziḵronam li-vraḵa bi-vraḵoṯ le-maˁan ˀavraham [šeq-]qeraˀaḵa ˀaḏon ˁaḏajjin ṣeriḵin ˀanu le-moḏaˁi we-ḥanna ke-še-hiṯpallela šej-jitten lah jj zeraˁ ˀanašim ma keṯiv jhwh ṣevaˀoṯ ˀim-raˀo ṯirˀe bo-ˁoni ˀamaṯeḵa (1 šamuˀel 1:11) we-ˀaf ˁal pi še-ḏarešu bo bi-vraḵoṯ ma še-ḏarešu ˁaḏajin ješ ˁiqqar we-šoreš penimi lad-davar we-laˀ li-ḏrašaˀ qaˀaṯenaˀ ˀellaˀ le-ˁiqqaraˀ de-milleṯaˀ qaˀaṯenaˀ we-ˀaḥer šek-ken huˀ ṣeriḵin ˀanu li-msor be-jaḏeḵa ˁiqqar we-šoreš le-hiššaˁen ˁalaw

Jakeessa ei sanota, että «Hän mainitsee/muistaa minun nimeni, siksi suojelen häntä.», vaan «Hän tunnustaa/tietää». Tietäminen (ידיעה jeḏiˁa) on oleellinen asia (/olemus עיקר ˁiqqar). Sen jälkeen «Kun hän huutaa minua, minä vastaan.» Toisin sanoen kun hän tarvitsee jotakin, hänen on keskityttävä siihen nimeen, josta tuo hänen tarvitsemansa asia riippuu. Silloin «minä vastaan.» Etkö näe, että hädän hetkellä Jaakob resitoi ˀel šaddaj sanoen:

Jumala, Kaikkivaltias (ˀel šaddaj), auttakoon teitä
1. Moos. 43:14

Ja kun Daniel rukoili temppelin puolesta, hän sanoi:

ja anna armosi loistaa hävitetylle temppelillesi, Herran (ˀaḏonaj) vuoksi
Dan. 9:17

Ja vaikka rabbimme —olkoon heidän muistonsa siunattu— tulkitsevatkin Beraḵoṯ-traktaatissa, että se tarkoittaa

Abrahamin vuoksi, joka kutsui sinua [nimellä] ˀaḏon
Talmuḏ Beraḵoṯ 7b:3

tarvitsemme [lisä]tietoja. Kun Hanna rukoili, että יהוה antaisi hänelle ihmisten siementä, mitä on kirjoitettu?

Herra Sebaot (jhwh ṣevaˀoṯ)! Jos sinä näet palvelijasi hädän
1. Sam. 1:11

Ja vaikka [rabbimme] tulkitsevatkin Beraḵoṯ-traktaatissa, mitä tulkitsevatkaan, on asialla silti syvällisempää olemusta ja perustetta. [arameaksi:] «Minä en tule tulkinnan vuoksi, vaan asian olemuksen vuoksi.» Ja kun kerran näin on, meidän täytyy antaa haltuusi olemus ja peruste, joihin voit tukeutua.

דע כי כל שמותיו הקדושים הנזכרים בתורה כולם תלויים בשם בן ד' אותיות שהוא יהוה. ואם תאמר והלא שם אהי"ה הוא העיקר והמקור? דע כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון גוף האילן, ושם אהי"ה הוא עיקר האילן הזה וממנו ישתרשו שורשים ויתפשטו ענפים לכל צד וצד, ושאר כל שמות הקודש כולם ב(\כ?)דמיון ענפים וסנסנים נמשכים מגוף האילן, וכל אחד מן הענפים עושה פרי למינהו ומלבד שמות הקודש הידועים שאסור למוחקן, יש כמה כינויים אחרים תלויים בכל שם ושם, כגון שתאמר כינויין של יהוה מי הם: נורא, נושא עוון, עובר על פשע. כינויין של אל מי הם: כגון גדול, רחום, וחנון. כינויין של אלהים מי הם: כגון אדיר, שופט, דיין. ולכל אחד מאלו הכינויים יש כינויין אחרים תלויים בכל כינוי וכינוי מאלו, והם שאר כל מלות התורה. עד שנמצא כל התורה כולה נארגת על הכינויין, והכינויין על השמות, והשמות הקדושים כולם תלויים על שם יהו"ה וכולם מתאחדים בו. נמצאת כל התורה כולה נארגת על שם יהו"ה, ולפיכך נקראת תורת י"י תמימה (תהלים יט, ח). נמצאת למד כשתבין כוונת שמות הקודש למשפחותיהם ותשיג הכינויים המיוחדים לכל אחד מהם, אז תראה שהכול תלוי בשמו הגדול יתברך ותכסוף (\תכסיף?) ותשתוקק להידבק בו ותירא ותפחד ממנו, ואז תבין יראת י"י ודעת אלהי"ם תמצא (משלי ב, ה) ותכנם(\ן?) בכלל אותם שנאמר בהם 'אשגבהו כי ידע שמי' (תהלים צא, יד) ואז תבין כמה הוא עונש המזכיר שם שמים לבטלה, כל שכן ההוגה את השם באותיותיו, קל וחומר המשתמש בו. וקודם שאתחיל בכוונת החיבור יש לי להקדים לפניך הקדמה אחת והיא זאת:

daˁ ki kol šemotaw haq-qeḏošim han-nizkarim bat-tora kullam telujjim baš-šem ben ˀarbaˁ ˀoṯijjoṯ še-huˀ jhwh we-ˀim toˀmar wa-haloˀ šem ˀehje huˀ ha-ˁiqqar we-ham-maqor daˁ ki šem ben ˀarbaˁ ˀoṯijjoṯ huˀ ke-ḏimjon guf ha-ˀilan we-šem ˀehje huˀ ˁiqqar ha-ˀilan haz-ze u-mimmennu jištarešu šorašim we-jiṯpaššeṭu ˁanafim le-ḵol ṣaḏ we-ṣaḏ u-šeˀar kol šemoṯ haq-qoḏeš kullam be(/ke?)-ḏimjon ˁanafim we-sansinnim nimšaḵim mig-guf ha-ˀilan we-ḵol ˀeḥaḏ min ha-ˁanafim ˁośe peri le-minehu u-millebaḏ šemoṯ haq-qoḏeš haj-joḏeˁim še-ˀasur li-mḥoqan ješ kamma kinnujjim ˀaḥarim telujjim be-ḵol šem we-šem ke-ḡon šet-toˀmar kinnujjim šel jhwh mi hem nora, nośe ˁawon ˁover ˁal pešaˁ kinnujjin šel ˀel hem ke-ḡon gaḏol raḥum we-ḥanun kinnujjin šel ˀelohim mi hem ke-ḡon ˀaḏir šofeṭ dajjan u-le-ḵol ˀeḥaḏ me-ˀellu hak-kinnujjim ješ kinnujjin ˀaḥarim telujjim be-ḵol kinnuj me-ˀellu we-hem šeˀar kol milloṯ hat-tora ˁaḏ še-nimṣa kol hat-tora kullah neˀereḡeṯ ˁal hak-kinnujjin we-hak-kinnujjin ˁal haš-šemoṯ we-haš-šemoṯ haq-qeḏošim kullam telujjim ˁal šem jhwh we-ḵullam miṯˀaḥaḏim bo nimṣeˀṯa kol hat-tora kullah neˀereḡeṯ ˁal šem jhwh u-lefiḵaḵ niqreṯ tora j"j temima (tehillim 19:8) nimṣeˀṯa lameḏ ke-še-ṯabin kawwanaṯ šemoṯ haq-qoḏeš le-meśuppaḥoṯehem/meśappeḥoṯehem we-ṯaśśiḡ hak-kinnujjin jam-mejaḥaḏim le-ḵol ˀeḥaḏ me-hem ˀaz tirˀe še-ḵol taluj be-šemo hag-gaḏol jiṯbareḵ we-ṯiḵsof (/taḵsif?) we-ṯištoqeq le-hiddaveq bo we-ṯira we-ṯifḥaḏ mimmennu we-ˀaz ṯabin jirˀaṯ jhwh we-ḏaˁaṯ ˀelohim timṣa (mišle 2:5) we-ṯeḵonam(/n?) bak-kelal ˀoṯam šen-neˀemar bahem ˀaśaggevehu ki jaḏaˁ šemi (tehillim 91:14) we-ˀaz ṯabin kamma huˀ ˁoneš ham-mazkir šem šamajjim le-vaṭṭala kol šek-ken ha-hoḡe ˀeṯ haš-šem be-ˀoṯijjoṯaw qal we-ḥomer ham-mištammeš bo we-qoḏem še-ˀaṯḥil be-ḵawwanaṯ ha-ḥibbur ješ li le-haqdim le-faneḵa haqdama ˀaḥaṯ we-hiˀ zoṯ

Tiedä, että kaikki Hänen Toorassa mainitut pyhät nimensä riippuvat nelikirjaimisesta nimestä, jonka merkit ovat יהוה. Jos sanot, että eikö אהיה-nimi ole olemus/juuri (ˁiqqar) ja lähde, niin tiedä, että nelikirjaimisen nimen merkit ovat kuin puun runko, ja אהיה-nimi on kuin juuri tuolle puulle, josta kasvaa [muita] juuria ja oikenee oksia joka puolelle (/sefiraan). Ja kaikki loput Pyhän nimet kaikkinensa ovat puun rungosta säteileviä lehviä ja oksia. Ja kukin oksista tekee hedelmää lajinsa mukaan. Ja tunnettujen Pyhien nimien, joiden pyyhkiminen on kielletty, lisäksi on olemassa lukuisia muita lisänimiä (kinnuj), jotka riippuvat jostakin nimestä. Esimerkiksi יהוה:n lisänimiä ovat נורא nora, נושא עוון nośe ˁawon, עובר על פשע ˁover ˁal pešaˁ. אל:n lisänimiä ovat esimerkiksi גדול gaḏol, רחום raḥum ja חנון ḥanun. אלהים:n lisänimiä ovat muun muassa אדיר ˀaḏir, שופט šofeṭ, דיין dajjan. Ja kullekin näistä lisänimistä on muita lisänimiä, jotka riippuvat jokaisesta [ensin mainituista] lisänimestä ja ne kaikista lopuista Tooran sanoista, kunnes havaitaan, että koko Toora kaikkinensa on kudottu lisänimistä ja lisänimet nimistä ja että kaikki pyhät nimet riippuvat יהוה-nimestä ja ne kaikki yhtyvät siinä. Tästä huomaa, että koko Toora on kudottu nimestä יהוה. Siksi on kirjoitettu:

Herran laki on täydellinen
Ps. 19:8

[Jakeesta] huomaa oppineensa, että kun tajuaa pyhien nimien ja niihin liittyvien [nimien] tarkoituksen (kawwana) ja käsittää kunkin erityisen lisänimen, silloin näkee, että niistä jokainen riippuu Hänen suuresta nimestään —olkoon Hän siunattu— ja sitä havahtuu ja halajaa takertua siihen samalla sitä peljäten ja siitä kauhistuen.

Silloin tajuat, mitä on Herran pelko, opit, mitä on Jumalan tunteminen
Sananl. 2:5

Ja tulee osaksi sitä yhteisöä, josta sanassa sanotaan:

Hän tunnustaa minun nimeäni, siksi suojelen häntä.
Ps. 91:14

Ja silloin sitä tajuaa, millainen on niiden rangaistus, jotka mainitsevat taivaan nimen turhaan. Näin jokaisen [suhteen], joka lausuu nimen sen kirjoitusasun mukaan. Sitä paremmalla syyllä sellaisen [suhteen], joka käyttää sitä hyväkseen [magiassa].

Ja ennen kuin menen [näiden] seikkojen kawwanaan, on minun ensin alustettava asiaa sinulle seuraavalla johdannolla:

כלל גדול: דע כי אמיתת עצם הבורא יתברך איננה מושגת לזולתו ואין בכל המוני מעלה יודע מקומו, כל שכן עצם אמיתתו. הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים: ברוך כבוד י"י ממקומו (יחזקאל ג, יב) בכל מקום שהוא. ואם עליונים כך, תחתונים על אחת כמה וכמה. אם כן כל אותם העניינים שאנו קורים בתורה, כגון יד ורגל, אוזן ועין, ושאר כל כיוצא בהם, מה הוא? דע והאמן כי כל אותם העניינים אף על פי שהם מורים ומעידים על גדולתו ואמיתתו, אין כל בריה יכולה לדעת ולהתבונן מהות אותו הדבר הנקרא יד ורגל ואוזן וכיוצא בהם. ואם אנו עשויים בצלם ודמות, אל יעלה בדעתך, כי עין בצורת עין ממש, או יד בצורת יד ממש, אבל הוא עניינים פנימיים ופנימים לפנימיים באמיתת מציאות י"י יתברך, אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים בגזירת השם יתברך. אבל אין מהות יד כמהות יד, ולא תבניתם שווה, כמו שאמר ואל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה מ, כה). ודע והבן שאין בינו ובינינו דמיון מצד העצם והתבנית, אלא כוונת צורות האברים שבנו שהם עשויים בדמיון סימנים, עניינים סתומים עליונים שאין הדעת יכולה לדעתם אלא כדמיון זכרון: כמו שכותב 'ראובן בן יעקב'. שהרי אין אלו האותיות ואין זו הצורה עצמה של ראובן בן יעקב צורתו ותבניתו ומהותו, אלא זיכרון, שזה ראובן בן יעקב הכתוב הוא סימן כנגד אותו עצם ותבנית הידוע הנקרא ראובן בן יעקב. ולפי שי"י יתברך רצה לזכותינו, ברא בגוף האדם כמה אברים נסתרים ונגלים בדמיון סימן למעשה מרכבה ואילו יזכה אדם לטהר אבר מאבריו, יהיה אותו אבר כדמיון כיסא לאותו דבר עליון הפנימי הנקרא בשם זה, אם עין עין, אם יד יד, וכן לכל השאר. כיצד כגון שנזהר ונשמר אדם אחד במראה עיניו שלא יביט ולא יסתכל בדבר ערוה ולא בשאר כל דבר של גנאי אלא בכל דבר שהוא קדושת י"י ועבודתו, אז אותה עין נעשית כמו כיסא לאותו דבר הנקרא למעלה עין. וכן היד והרגל ושאר כל האברים. ועל זה אמרו חז"ל: האבות הם המרכבה, ולא אמרו כל אחד מהאבות הוא המרכבה, אלא האבות. כיצד? אברהם אבינו עליו השלום לקח בטהרה צד ימין וירש ימין של מעלה, שהוא מידת החסד, ועל זה נאמר: ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב, ח). יצחק לקח בטהרה מידת צד שמאל, שהוא הפחד, ועל זה נאמר וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (שם לא, נג). ויעקב לקח בטהרה צד קו האמצעי ועל זה נאמר: ויעקב איש תם יושב אוהלים (שם כה, כז), בין אהל אברהם ובין אהל יצחק. נמצאו שלושת האבות כיסא למרכבה, ועל דרך זה הושב הדבר על בוריו ויוצר על מכונו:

kelal gaḏol daˁ ki ˀamittiṯ ˁeṣem hab-bore jiṯbareḵ ˀenenna muššeḡeṯ le-zulaṯo we-ˀen be-ḵol hamone maˁla joḏeaˁ maqomo kol šek-ken ˁeṣem ˀamittiṯo ha-loˀ tirˀe malˀaḵe maˁla ma hem ˀomerim baruḵ kevoḏ jhwh mim-meqomo (jeḥezqel 3:12) be-ḵol maqom še-hiˀ we-ˀim ˁeljonim kaḵ taḥtonim ˁal ˀaḥaṯ kamma we-ḵamma ˀim ken kol ˀoṯam ha-ˁinjanim še-ˀanu qoreˀim bat-tora ke-ḡon jaḏ we-reḡel ˀozen we-ˁajin u-šeˀar kol kaj-joṣe bahem ma huˀ daˁ we-haˀamen ki kol ˀoṯam ha-ˁinjanim ˀaf ˁal pi še-hem morim u-mˁiḏim ˁal geḏullaṯo wa-ˀamittaṯo ˀen kol berijja jeḵola la-ḏaˁaṯ u-le-hiṯbonen mahuṯ ˀoṯo had-davar han-niqra jaḏ we-reḡel we-ˀozen we-kaj-joṣe bahem

Tärkein sääntö: tiedä, että Pyhän —olkoon hän siunattu— todellinen olemus ei ole kuin Hänen itsensä saavutettavissa. Eikä koko taivaallisissa joukoissa ole [yhtäkään, joka edes] tuntisi Hänen paikkaansa — vielä vähemmän Hänen todellista olemustaan. Katsohan, mitä taivaalliset enkelit sanovat:

Herran kirkkaus kohosi paikaltaan (/Kiitetty olkoon Herran kirkkaus, siinä kussa se on! v.-38 käännös).
Hes. 3:12

Olipa se missä hyvänsä. Ja jos ylhäisillä [olennoilla on] näin, sitä enemmän alhaisilla [olennoilla]. Joten mitä on kaikki se, minkä [saamme] lukea Toorasta, kuten "käsi" ja "jalka", "korva" ja "silmä" ja kaikenlainen muu samanlainen? Tiedä ja usko, että vaikka kaikki nämä asiat opettavat ja todistavat Hänen suuruudestaan ja todellisuudestaan, ei ole [olemassa] yhtäkään [luomakunnan] olentoa, joka kykenisi tuntemaan tai miettimään näiden "kädeksi" ja "jalaksi" ja "korvaksi" jne. kutsuttujen asioiden olemusta (/luonnetta).